סודיות רפואית והזכות לפרטיות בעידן הדיגיטלי
סודיות רפואית והזכות לפרטיות בעידן הדיגיטלי
שמירה על סודיות רפואית, חסיון רפואי ושמירה על הפרטיות של החולים, הינה לב ליבה של מערכת היחסים המבוססת על אמון בין חולים לבין רופאים ומעוגנת בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו, חוק זכויות החולה, וחוק הגנת הפרטיות, לרבות התקנות מכוחו. בחודש מאי 2018 נכנסו לתוקף תקנות הגנת הפרטיות (אבטחת מידע) התשע"ז 2017, הקובעות דרישות בתחום אבטחת מידע וחלות על בעלים, מנהלים ומחזיקים במאגרי מידע. במאי 2018 נכנסה לתוקפת גם ה-"האסדרה הכללית להגנה על המידע" של האיחוד האירופי. הפרת החובה לשמירה על הסודיות ופגיעה בפרטיות עשויה להעניק פיצוי כספי לנפגע ולעיתים אף עלולה להסתיים במאסר של חושף המידע אם יוכח כי מדובר בחשיפה של מידע במזיד.
היום, כאשר אנו עוברים לעידן הדיגיטלי, ישנה חשיבות גדולה במעלה לשמור על פרטיות החולים ועל ענייניהם הרפואיים הפרטיים. המעבר לעולם הדיגיטלי הינו בעל חשיבות עליונה ומשפר את פני הרפואה, שכן מידע חיוני יכול לעבור בקלות בין גורמים רפואיים שונים (שיתוף מידע רפואי) לדוגמא חולה אשר מגיע לבית חולים לצורך טיפול דחוף, הצוות הרפואי יכול להיחשף בקלות למידע הרפואי בתיק הרפואי שלו בקופת החולים בכדי ללמוד על עברו של החולה, מחלות כרוניות, מחלות גנטיות ורגישויות, ותוך כדי כך להעניק טיפול מיטיבי ויעיל. שיתוף המידע הרפואי יביא לצמצום טעויות רפואיות, ינגיש העברת מידע חיוני לחולים מורכבים ובמצבי חירום בהם המטופל מתקשה למסור מידע בעצמו, וימנע חזרה על בדיקות מיותרות אשר מביאות לכאב וסבל מיותרים. מאידך, המעבר לעולם הדיגיטלי מחייב שמירה קפדנית יותר על היכולת של גורמים זרים להיחשף למידע פרטי ואישי.
הסעיפים הקבועים בחוק
סעיף 19 א' לחוק זכויות החולה קובע כי מטפל או עובד של מוסד רפואי ישמרו בסוד כל מידע הנוגע למטופל. סעיף 19 ב' קובע כי מטפל במוסד רפואי או מנהל המוסד ינקטו אמצעים דרושים כדי להבטיח שעובדים הנתונים למרותם ישמרו על סודיות רפואית של המטופל.
סעיף 9(א3) לחוק חופש המידע קובע כי רשות ציבורית לא תמסור מידע שגילויו מהווה פגיעה בפרטיות, אלא אם הגילוי מותר על פי דין. תיקון לחוק הגנת הפרטיות משנת 1996, עוסק בתחום מאגרי המידע והדיוור הישיר. על פי התיקון, בעליו של מאגר מידע מחויב לרשום את המאגר אצל רשם מאגרי המידע במשרד המשפטים.
הפרה של חובת הסודיות הרפואית, הינה פגיעה בפרטיות, אשר מהווה עוולה אזרחית וניתן לתבוע פיצויים על פי פקודת הנזיקין. לפי סעיף 29 לחוק הגנת הפרטיות, ניתן לתבוע פיצויים ללא הוכחת נזק ובית המשפט האזרחי רשאי לפסוק עד 50,000 ₪ ללא הוכחות נזק. כך גם בדין הפלילי. אם הייתה כוונה לפגוע, ניתן לפסוק כפול. חשוב לזכור כי התיישנות לפי חוק זה הינה שנתיים. בית המשפט לא יפסוק פיצויים בגין פגיעה של מה בכך.
בשל פוטנציאל הפגיעה בפרטיות הגלום במאגרי המידע, חוק הגנת הפרטיות מציין הסדר ספציפי העוסק במאגרי המידע, מידע רגיש, ומאגר מידע. החוק קובע חובות של בעלים, מנהלים ומחזיקים של מאגרי מידע ובהם חובת הרישום, אחריות לאבטחת המידע האגור במאגר, ושמירה על הסודיות של המידע והימנעות משימוש בו שלא למטרה שלשמה נמסר. החוק קובע גם את הזכות של האדם לצפות במידע.
במאי 2018, נכנסו לתוקף תקנות הגנת הפרטיות ואבטחת מידע, הקובעות דרישות בתחום אבטחת המידע החלות על בעלים, מנהלים ומחזיקים במאגר ומבדילות בין ארבעה סוגי מאגרים לפי רמת האבטחה הנדרשת: מאגר המנוהל על ידי יחיד, מאגר שחלה עליו רמת אבטחה בסיסית, מאגר מידע שחלה עליו רמת אבטחה בינונית ומאגר מידע שחלה עליו רמת אבטחה גבוהה. בתוספת הראשונה לתקנות מפורטים המאגרים ברמות האבטחה השונות, כאשר מאגר מידע רפואי נכלל ברמת האבטחה הבינונית.
במאי 2018 נכנסה לתוקף ה-"אסדרה הכללית להגנה על המידע " של האיחוד האירופאי GENERAL DATA PROTTECTION REGULATION ) – GDPR), הרגולציה מתייחסת לאיסוף, שמירה והעברה של נתונים אישיים באיחוד האירופאי ומטילה חובות מוגברות על מחזיקים, מנהלים ובעלים של מאגרי מידע באיחוד ומחוצה לו ובמקרים מסוימים עשויה לחול גם על גופים ישראליים. במקרי הפרה, הרגולציה קובעת סעדים וסנקציות לרבות קנסות עד 20 מיליון יורו.
חוק הגנת הפרטיות בישראל חוקק בשנת 1981, אך בשל העידן הטכנולוגי, נדרש עדכון של החוק. אומנם התקנות חופפות בחלקן את הרגולציה האירופאית, אך החקיקה בתחום הגנת הפרטיות במאגרי המידע בישראל טעונה עדכון.
תביעה בגין פגיעה בפרטיות
בחשיפת מידע רפואי, ישנם סיכויים ייחודיים כגון גניבת מידע רפואי, מניעת שירות ושיבוש מידע קיים שעשויים להיות להם השלכות קשות על הפרט ועל אמון הציבור במוסדות רפואיים. גנבים מרווחים כסף מהמעבר של תעשיית הבריאות לרשומות דיגיטליות, מגמה זו תימשך ותתעצם ככל שהיתרונות של הדיגיטליזציה ושיתוף רשומות אלקטרוניות יהפכו משמעותיים יותר. ערכו של מידע רפואי אישי ממשיך לעלות בשוק השחור.
מידע רפואי מאוד מפתה לאקרים משום שהוא כולל פרטים אישיים, דוגמת גובה וצבע עיניים אשר ניתן לעשות בהם שימוש ליצירת זהות מזויפת. על פי מידע של ה-אף בי איי, מידע גנוב של ביטוח רפואי נמכר בעשרות דולרים בשוק השחור.
יתרה מכך, מידע רפואי רגיש משמש למטרות כופר וסחטנות, סלבריטאים ואנשי ציבור שיש להם בעיה רפואית מסוימת או מביכה ישלמו כסף רב ובלבד שהמידע שלהם לא יגיע לידיים זרות, לעיתונות או לרשתות החברתיות. גם אנשים פרטיים ייכנעו לסחטנות ובלבד שהמידע שלהם לא יפורסם מחשש לדעות קדומות, או שמידע זה ישפיע על העסקתם בשוק העבודה.
גניבה של כרטיס קופת חולים יכולה לחשוף את הגנב למידע רפואי רגיש איתו הוא יכול לבצע גניבת זהות, סחיטה, הונאות ביטוח, ואף רכישת תרופות ותכשירים רפואיים בבית המרקחת בכספים רבים על חשבון המטופל במצב שבו יש הרשאה לחיוב החשבון, כאשר בבית המרקחת לא מבקשים תעודה מזהה.
כרטיס קופת החולים אינו מוגן בסיסמה או זיהוי אישי כגון טביעת אצבע.
מרכזים רפואיים צריכים לעמוד בדרישות הרגולציה בתחום אבטחת המידע, ולדאוג כי מידע רפואי אישי לא יזלוג החוצה באמצעות גניבה של כרטיס קופת החולים.
בישראל ישנם כרטיסים חכמים לגופים שונים אשר לא מאפשרים גישה ללא זיהוי אישי, כגון כרטיס חכם של לשכת עו"ד, כרטיס רב קו ועוד.
נכתב על ידי עורכת הדין ליאנה חזין רביב.
אנו במשרד עורכי דין רונן ברק ושות' מתמחים ברשלנות רפואית, תביעות נזיקין ונזקי גוף. תביעה בגין פגיעה בפרטיות בגין הפרת חובת סודיות רפואית היא סוג של תביעת רשלנות רפואית. אם נפגעתם מהפרת סודיות רפואית ואתם מעוניינים לבצע בדיקה משפטית, נשמח לסייע. חייגו 03-7515656 או צרו עמנו קשר בטופס לייעוץ משפטי ראשוני ללא תשלום.
ביטול הלכת זייצוב
ביטול הלכת זייצוב
ביטול הלכת זייצוב – משמע ביטול זכות הילד שנולד עם מומים לתבוע את הרשלנים שהביאו להולדתו
בשנות השבעים, במסגרת פרשת זייצוב, הכיר בית המשפט העליון בזכותם של הורים וילדם לתבוע את הגורמים הרשלניים שלא גילו את מומיו והביאו להולדתו במקום שהוריו יוכלו לבצע הפלה. זכות הילד לתבוע הוגדרה כעילת "חיים בעוולה" וזכות ההורים לתבוע הוגדרה כעילת "הולדה בעוולה". בעוד שכל חמשת שופטי ההרכב הסכימו על זכות ההורים לתבוע את הגורם הרשלן שהביא ללדת ילד עם מום, ההרכב נחלק בדעותיו ביחס לזכות הילד לתבוע. כב' השופט גולדברג בדעת מיעוט קבע כי אין לילד זכות לתבוע, השופטת בן פורת והשופט לוין קבעו כי כאשר מדובר במקרים קשים ביותר אז ניתן להכיר בזכות הילד לתבוע ואילו השופט ברק ולוין קבעו כי ניתן לתבוע גם במקרים שאינם כה קשים.
פסק הדין הותיר שאלות רבות בלתי פתורות ובייחוד את שאלת הקשר הסיבתי הנדרשת להוכחה בתביעות נזיקין כאשר הדבר מתייחס בעיקר לתביעת הילד, וכן את שאלת הנזק שכן לא ברור כיצד יש לחשב את הנזק, למה יש להשוות? האם בין חיים ללא מום ובין חיים עם מום? הרי הדבר אינו אפשרי שכן במקרה דנן הגורם הרשלן לא גרם למום, אלא הביא ללידת ילד עם מום במקום שבו הוריו יכלו לבצע הפלה, אם היה ניתן להם המידע בדבר המום.
במרוצת השנים נדונו בבתי המשפט מקרים רבים של ילדים שנולדו עם מומים שונים, כאשר פסקי הדין נחלקו בין הגישות, כאלו שקיבלו את גישתה של השופטת בן פורת, וכאלו שקיבלו את עמדתם של לוין וברק.
בפסק דין שניתן לאחרונה בבית המשפט העליון נדונו מספר ערעורים, בהם נדונה בשנית השאלה הקשה והמוסרית, האם ילד שנולד עם מומים שלעיתים הינם מומים קשים ביותר, יכול לתבוע את הגורם הרפואי הרשלן שהביא להולדתו ולא גילה את המום להורים שהיו יכולים להפיל. כלומר, אותו ילד היה צריך לטעון בבית המשפט כי מוטב היה שלא היה בא לעולם.
בהרכב מורחב של שבעה שופטים, כאשר לשכת עו"ד וגם ההסתדרות הרפואית הצטרפו כידידי בית המשפט, כאשר ברקע הוגשו גם מסקנות וועדת מצא שהתכנסה בכדי לבדוק את זכות התביעה של הילוד, ביטל בית המשפט את הלכת זייצוב, וקבע, בין היתר, כי לא ניתן להכיר בזכות הילד לתבוע גם מבחינה משפטית (לא ניתן לומר כי הולדת ילד היא נזק ובשל הקושי להוכיח קשר הסיבתי) וגם מבחינה מוסרית שכן, עקרון קדושת החיים גובר על הכל, וכי גם במומים קשים ביותר, לא ניתן לומר "טוב מותי מחיי".
בד בבד עם ביטול ההלכה, החליט בית המשפט העליון להסדיר הלכה ברורה ביחס לתביעת ההורים, כלומר, בית המשפט דן בהרחבה בסוגיית הקשר הסיבתי הסבוכה, הרחיב את עילות התביעה ברמת הנזק, וכן הוסיף עילה של פיצוי בגין "פגיעה באוטונומיה" של ההורים לקבל את המידע בדבר המום, גם כאשר לא הוכח קשר סיבתי וכן קרא למחוקק להסדיר בחוק את סוגיית ההגנה על כספי הפיצויים של הקטין והכל כפי שיובהר להלן:
שאלת הקשר הסיבתי
שאלת הקשר הסיבתי, הינה שאלה סבוכה שכן מלאכת ההכרעה בשאלה קיומו של קשר סיבתי בין הפרת חובה הגילוי של הרופא לבין נזק בדמות הולדת בעוולה-אינה קלה כלל ועיקר והיא מצריכה מבית המשפט להתחקות אחר נבכי נפשם של ההורים ולקבוע מה הייתה עמדתם בשאלת המשך ההיריון לו היו נחשפים למלוא המידע הדרוש להם, כלומר-האם ההורים היו בוחרים לבצע הפלה לו היו יודעים שהילד יולד עם מום.
בכדי להוכיח את הקשר הסיבתי נדרש בתחילה להוכיח כי וועדה להפסקת הריון היתה מאשרת להורים להפסיק את ההיריון. רק במידה והתשובה חיובית, יש להוכיח בשלב השני שההורים היו בוחרים לגשת לוועדה ולבצע הפלה.
הסדרת הכללית להפסקת הריון מוסדר בחוק העונשין ועל פי הוראות החוק, ביצוע הפסק הריון מותנה בהסכמה מודעת של האישה ומתן היתר מהוועדה להפסק הריון. סעיף 316 (א)(3) לחוק מתייחס להפסקת הריון של וולד ש"עלול להיות בעל מום גופני או נפשי". להוראה כללית זו יש להוסיף את הוראות משרד הבריאות המסבירות כיצד על הוועדה להפעיל את שיקול דעתה בהתאם לשלב שבו נמצא ההיריון. בעניין זה ישנה חשיבות להגעת העובר ל"שלב החיות" , שנקבע ל-24 שבועות מלאים. עד לאותו שבוע דנה בבקשה ועדה "רגילה" והחל מאותו שבוע "ועדה על אזורית". חוזר משרד הבריאות מיום 19.12.2007 נועד להסדיר את הפסקות ההיריון בשלב החיות, וקובע בעניין זה מדרג מפורט של מוגבלויות המדורגות מבחינת השפעתן התפקודית למוגבלויות קלות, בינוניות וקשות. החוזר קובע יחס ברור בין סוג המגבלות, הסיכויים להתממשותם ושלב ההיריון. מובהר כי כאשר המגבלה אינה מהסוג שבגינו תתיר הוועדה את הפסקת ההיריון, ישנו ניתוק של הקשר הסיבתי ואז למעשה לא קמה להורים עילת התביעה בגין "הולדה בעוולה".
עוד נקבע כי ראוי שקביעת הוועדה תשמש מעין חזקה הניתנת לסתירה בדבר עמדת ההורים ביחס להפסקת הריון. חזקה זו עשויה לסייע בפיתרון חלק מהקשיים העולים מן השלב השני הנדרש לשם הוכחת הקשר הסיבתי. כאמור, ההורים צריכים להוכיח כי אלמלא ההתרשלות היו בוחרים להפסיק את ההיריון, דבר המעורר קשיים משמעותיים שכן, יש להוכיח שורה של עובדות היפותטיות (מה היה קורה לו ההורים היו יודעים בשלב ההיריון על המום, האם היו פונים לוועדה? האם הוועדה היתה מאשרת הפסקת הריון והאם בסופו של דבר ההורים היו מבצעים את הפסקת ההיריון?). קושי נוסף עולה מהבחינה המעשית, שכן יש קבוצות תובעים מסוימות שבתי המשפט הסיקו לגביהם מראש שלא היו בוחרים לבצע הפלה, בשל אורח חייהם או דתם, בעיות פוריות וקושי להרות ונתוני גילה של היולדת. לדוגמא: יולדת חרדית מבוגרת שהריונה הושג בטיפולי פוריות מפרכים עשויה להתקשות להוכיח כי הייתה מבצעת הפלה וזאת בהשוואה לאם חילונית צעירה שלה מספר ילדים והריונה הושג באופן ספונטני. מצב זה יותר הפליה בין הורים שמוכנים לשאת בעול הגידול של ילד עם מום לבין הורים שאינם מוכנים לשאת בעול שכזה מכל סיבה שהיא ולכן הדבר מעורר קושי רב ולפיכך בפסיקות רבות הועלתה העמדה לפיה ניתן לוותר כליל על הדרישה כי יוכח שההורים היו במצעים הפלה ולהחליפה בהנחה משפטית שכך היה.
חרף הקושי, קבע בית המשפט העליון כי לא ניתן לוותר על הדרישה להוכיח את שאלת הקשר הסיבתי שבין ההתרשלות לנזק (מסקנה שהתקבלה גם בוועדת מצא), שכן מדובר כל יסוד מיוסדות עוולת הרשלנות ועשוי להביא להטלת אחריות על מי שאולי לא גרם בפועל לנזק. לאור האמור, החזקה הניתנת לסתירה, הנסמכת על החלטתה של הוועדה המוסמכת תסייע להתגבר על חלק מהקשיים. כלומר, מקום בו ביצוע הפלה מותר על פי המוסכמות החברתיות כפי שהיא מתבטאת בקריטריונים המנחים את הועדות להפסקת הריון, ניתן להניח כי הפרטים בחברה היו מכלכלים צעדם בהתאם, כאשר לכל אינדיבידואל גם כזה שיש לו שיוך דתי יש זכות בחירה והוא לא חייב להתנהג לפי קבוצתו.
פגיעה באוטונומיה
עוד נקבע כי גם כאשר הוכח שהוועדה היתה מאשרת הפסקת הריון ואילו לא עלה בידי התובעים להוכיח כי היו מפסיקים את ההיריון, עדיין לא נשללת מהם הזכות לקבל פיצוי בגין הנזק שנגרם להם עקב הפגיעה באוטונומיה שלהם, כעילה נפרדת, כלומר: בגין הפגיעה בזכותם לקבל החלטה כה משמעותית בחייהם באופן מושכל.
שאלת הנזק וחישוב הפיצויים
- עד גיל הבגרות: בעניין זה עולה השאלה האם ההורים זכאים לפיצוי רק בגין ההוצאות העודפות שנגרמו להם עקב הולדת ילד עם מום לאחר ניכוי הוצאות הבסיס הדרושות לגידול ילד בריא, או האם לגבי מלוא ההוצאות, לרבות הוצאות הבסיס. בתיקי נזיקין רגילים, אין חולק כי הפיצוי הניתן הוא בגין ההוצאות העודפות בלבד. בית המשפט קבע כי יש לפצות את ההורים בגין ההוצאות העודפות בלבד, עד לגיל הבגרות (שכן הילד עצמו אינו נזק ולעולם אין לראותו ככזה מרגע שהגיע לעולם והוריו נהנים מיתרונותיו הבלתי מוחשיים).
- מגיל הבגרות: לאחר הגיעו של הילד לגיל הבגרות, יש לפסוק להורים פיצוי בגין תמיכתם בו מאחר ותלותו בהם נמשכת גם בתקופה זו ועד לסוף תוחלת חייו.
בתקופת בגרותו הילד אמור להשתכר למחייתו אלמלא נכותו. ככל שהילד מוגבל בכושר השתכרותו, מוטלת על הוריו החובה {על פי חוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות)} לקיימו ולהשלים את מה שנגרע ממנו. במילים אחרות בבגרותו נושאים ההורים במלוא הוצאות הילד- גם המיוחדות הנובעות מנכותו וגם בהוצאות הרגילות בהן היה נושא בעצמו אלמלא הנכות. מקום בו הילד מסוגל להשתכר למחייתו יש להפחית את שיעור ההשתכרות הצפוי. השיעור המתאים מהשכר הממוצע במשק מתוך הפיצוי המשתלם להוריו. כלומר בעת בגרותו יש לפצות את ההורים בפיצוי המלא בגין ההוצאות העודפות המיוחדות, שהן בתקופה זו הוצאות בגין קיומו וההוצאות לצרכי ריפוי וסיעוד ורק אם הוא צפוי להשתכר, יש להפחית מהפיצוי את שיעור ההשתכרות הצפוי. על פי חישוב זה זהה הסכום שישולם להורים כפיצוי לסכום שהיה משולם לילד במידה והיתה בידו עילת תביעה משלו. ברור שיש מקרים אינדיבידואלים בהם יש לסטות מהפיצוי האמור לעיל, למשל כאשר הילד שוהה במוסד, ולכן ההוצאות בגין ריפוי וסיעוד פוחתים.
כלומר הורי הילד זכאים לפיצוי בגין הוצאות עודפות הכוללות, בין היתר, הוצאות רפואיות, הוצאות דיור, ניידות, הוצאות שיקום, חינוך, עזרת צד ג' ועוד. בנוסף בבגרותו זכאים ההורים לפיצוי בגין הוצאות קיום.
נזק שאינו נזק ממון- כאב וסבל: במקרי "הולדה בעוולה" הנזק הנפשי של ההורים מתמשך לאורך כל חייהם. אין זה נזק חד פעמי. ההורים נדרשים לטפל כל חייהם בילד, הם חשופים לסבלו שהופך לסבלם וכל חייהם משתנים מהקצה אל הקצה ולפיכך מגיע להם פיצוי גבוה ומשמעותי.
פגיעה באוטונומיה: ראש נזק זה מתייחס לפגיעה הממשית בזכותם של ההורים לקבל את האינפורמציה המלאה ביחד למצב העובר וזאת על מנת שיוכלו לשקול צעדיהם. במקרים רבים מדובר בפגיעה של ממש והנזק בגין פגיעה באוטונומיה יכול לעמוד בפני עצמו, כלומר ניתן לקבל פיצוי בגין הפגיעה באוטונומיה גם בהיעדר נזק אחר ובמקרים אחרים ניתן לקבל פיצוי בנוסף או במצטבר. באותם מקרים בהם ישוכנע בית המשפט כי נגרמה פגיעה באוטונומיה של התובעים, כזו הנוגעת לליבת הזכות ובעניין מהותי-עליו לפסוק פיצוי הולם שישקף את חומרת הפגיעה.
הגנת הכספים: ועדת מצא פנתה למחוקק להסמיך את בית המשפט לכלול בפסק הדין הוראות לעניין שימוש בכספי הפיצויים, ככל שיימצא לנכון לשם הבטחת כספי הפיצויים. בית המשפט העליון קרא גם הוא למחוקק לעשות כן.
לסיכום, פסק הדין, אנו עדים לכך שבית המשפט העליון ביטל את עילת התביעה של הוולד, אך הוסיף לראשי הנזק של ההורים, כך שלמעשה כמעט ולא נגרע דבר מהפיצוי המוענק בסופו של יום, למעט בסוגיית כאב וסבל של הוולד שאינו זכאי לפיצוי.
בכל מקרה יש לזכור שמעבר לתביעת ההורים זכאי הוולד ובני משפחתו לגמלאות רבות במסגרת המוסד לביטוח לאומי, בין היתר, גמלאות ילד נכה, ניידות, עזרת הזולת, וקצבת נכות כללית לילד כשיגיע לבגרות. את מלוא הפיצוי מהמל"ל יש להפחית מכל פיצוי שיקבע על ידי בית המשפט.
כמו כן, יש לציין כי ביום 6.6.2012 אישרה מליאת הכנסת בקריאה טרומית, את הצעת חוק "פגועים מלידתם" של ח"כ מאיר שטרית (קדימה). על פי הצעת החוק מציע ח"כ שטרית שתוקם קרן לאומית אשר תעביר פיצוי אוטומטי לכל משפחה שנולד בה ילד עם מום מולד או גנטי אשר גורם לנכות קשה, מבלי שיהיה צורך להוכיח מחדל של הרופא ומבלי שתהיה להורים אפשרות לתבוע את הרופאים הרשלנים. התשלום לנפגע יחושב בהתאם לגובה הנזק וישולם חודשית ולא באופן חד פעמי בכדי לשמור על האינטרס של הילד.
על פי שטרית הרעיון העומד מאחורי הצעת החוק, הינו לצורך עשיית צדק חברתי שכן לא תמיד הורים יכולים לנהל תביעה משפטית שתארך שנים שכן מדובר בהוצאה כלכלית כבדה, ובנוסף ישנן משפחות דתיות או ממגזרים שונים שלא עושים הפלות ואז בעצם אין להן עילת תביעה. בנוסף הזכיר שיטרית את הרפואה המתגוננת הנהוגה היום בישראל, והפלות מיותרות המבוצעות מדי שנה עקב רפואה מתגוננת.
כאמור ההצעה עברה בקריאה טרומית ואולם שטרית הבהיר כי לא יקדמה הלאה ללא ניסוח חוק בין שלושת המשרדים הרלוונטיים: אוצר, בריאות ומשפטים.
כל הזכויות שמורות לעו"ד ליאנה חזין רביב, משרד עו"ד רונן ברק ושות', המתמחה בתביעות רשלנות רפואית, תביעות נזיקין, תביעות ביטוח ותאונות דרכים 16.6.2012.
רשלנות רפואית בבדיקות קדם הריון
רשלנות רפואית בבדיקות קדם הריון
רשלנות רפואית הקשורה בבדיקות קדם הריון, מהלך הריון ולידה.
מדינת ישראל, הינה מהמדינות המפותחות בעולם בנושא ביצוע בדיקות קדם הריון ובדיקות במהלך ההריון. אומרים כי הדבר נובע מרצוננו להביא לעולם ילד מושלם, והבדיקות המרובות שאנו עושים, הינם שלבים בדרך להשגת הילד המושלם.
כחלק מאותה מגמה, אנו עדים לכך שביחד עם כל הבדיקות הרבות שנשים בישראל עושות, חלה גם הקפדה יתרה של בתי המשפט בבדיקת התנהלותם של צוותי הרפואה השונים המלווים את האישה במהלך ההיריון ובתי המשפט בישראל, לא מהססים להטיל אחריות על אותם מטפלים בגין רשלנותם.
כאשר אנו מדברים על רשלנות רפואית בעניין זה, הכוונה היא לרשלנות רפואית בבדיקות קדם הריון, מהלך הריון ולידה, הנובעת מאי איבחון מומים הקשורים בעובר, ו/או כאלו הנובעים מגנטיקה או תורשה, הקשורים ביולדת ואשר עשויות להשפיע על מהלך הלידה, מה שעשוי להביא ללידת ילד בעל מומים ולעיתים מדובר במומים קשים ביותר.
חשוב לציין כי בשל הכרה נרחבת בזכויות התביעה בתיקים של רשלנות רפואית בכלל ובהריונות בפרט, הרפואה היום הינה "רפואה מתגוננת", הרופאים במקרים רבים מעדיפים להמליץ על הפסקת הריונות ללא בירור מעמיק בהכרח, ולעיתים מדובר בעוברים בריאים. בבתי המשפט נדונו כבר מקרים של עוברים בריאים שחייהם הופסקו בשל רשלנות וההורים תבעו וזכו בפיצויים.
בתי המשפט, הכירו בזכויות ההורים לתבוע את המעוולים ועילתם נקראת עילה של "הולדה בעוולה", ההורים זוכים לפיצוי בגין ההוצאות הכרוכות בגידול ילד בעל מום, פיצוי עבור עוגמת נפש והפסדי שכר. בנוסף, ובפרשת "זייצוב" הכיר בית המשפט הישראלי לראשונה בזכותו של הילד שנולד עם מומים קשים ביותר, לתבוע את המעוולים בעילה של חיים בעוולה. הכרה בזכות תביעה זו מעלה שאלות מוסריות רבות, שכן הטענה של הילד היא "טוב מותי מחיי".
עילת התביעה הקשורות בקדם הריון ומהלך הריון:
כבר בטרם כניסתה של אישה להריון, נשלחת האישה לבצע בדיקות גנטיות לאחר שהיא עוברת ייעוץ אצל אחות או מומחה לגנטיקה. במידה והמומחה המייעץ לא ערך בירור מקדים שיש בו בכדי לגלות מחלות תורשתיות ומומים גנטיים אצל האישה ומשפחתה, ו/או התרשל בפיענוח בדיקות המעבדה, ו/או לא יידע את בני הזוג בדבר קיומה של בדיקה כזו לאיתור הגן התורשתי, ועקב כך גם הבעל לא נבדק או שהאישה לא טופלה ו/או לא ביצעה את הבדיקות, ובשל כך נולד עובר בעל מומים, יש לנו עילת תביעה נגדו. לדוגמא: חוסר איתור של תסמונת ה-X השביר. מדובר במחלה המתבטאת בפיגור שיכלי וניתן לאתר אותה בבדיקות סקר מקדימות להריון ו/או בשלבים המוקדמים להריון (בדיקת סיסי שיליה ודיקור מי שפיר). על הרופא חלה החובה ליידע את האישה בדבר בדיקת הדם במסגרת הסקר הגנטי לאיתור הגן המחולל ו/או באופן וודאי על ידי בדיקת סיסי שיליה ו/או דיקור מי שפיר, ובמידה והוא לא עשה כן, או שלא איבחן כראוי קיומו של הגן, הוא עשוי להיות חייב ברשלנות רפואית במידה וייוולד ילד עם מומים.
כאשר האישה נכנסת להריון יש בדיקות מעקב הריון שיש לבצע. במידה וישנן בדיקות אליהן האישה לא נשלחה, ועקב כך לא זוהתה בעיה שיכולה להשפיע על מהלך ההיריון ו/או מהלך הלידה ועקב כך נגרם מום לעובר, עשוי הדבר להקים עילת תביעה. לדוגמא, אישה אשר חלתה בסכרת הריון, אשר לא אובחנה. הדבר גורם להתפתחות מהירה של העובר, וללידת ילד במשקל גבוה תוך סיכון העובר ואמו. לדוגמא, אישה אשר סבלה מסכרת, וילדה ילד במשקל גבוה מאוד מבלי שהדבר אובחן. הלידה היתה לידה רגילה, ולילד נגרמו מומים במהלך הלידה שיכלו היו להימנע אילו היו עורכים בירור מעמיק לגבי היולדת והעובר.
פיענוח לא תקין של בדיקות או צילומים של האישה והעובר, אשר ימנע מהלך טיפולים נאות ומתאים, שיביאו לפגיעה באישה או בעובר, עשויה להקים עילת תביעה.
אי ידוע על קיומן של בדיקות מקיפות יותר במסגרת הרפואה הפרטית מול הרפואה הציבורית, עשויה להקים עילת תביעה. במהלך מעקב ההיריון ילד נולד עם מום אותו היה ניתן לגלות במסגרת בדיקות ברפואה הפרטית. במידה והרופא לא יידע את היולדת כי הבדיקה (סקירה מורחבת), במסגרת הציבורית הינה מוגבלת באיתור מומים שכן ישנה רשימה אותה בודקים בהתאם להנחיות משרד הבריאות, עשוי להיות חייב ברשלנות רפואית.
ישנם מקרים שבהם הרשלנות היא בהפסקת ההיריון דווקא. במקרה זה אנו מתייחסים להפסקת היריון בשעה שלא היה צורך בכך, מה שמביא להפסקת היריון תקין ופוגעת אנושות בזכות להורות. במקרה זה חשבנו שנכון יהיה להביא את הסיטואציה שבה העובר נדבק מאמו בוירוס שנקרא -CMV והוא עשוי להביא לפגיעות קשות כגון פגיעה במערכת העצבים של העובר, לנזק מוחי והפרעות קלות כגון היקף ראש קטן, צהבת, הפרעות בתפקודי הכבד, שריעות הכבד והטחול, הפרעות בראייה והשמיעה, נזק מוחי בלתי הפיך ועוד. קיים קושי לזהות את הוירוס, שכן לעיתים כלל אין סימפטומים. כמו כן הבדיקה שמבצעים לאם, אינה יכולה לקבוע באופן חד משמעי, האם אכן נדבק העובר ב-CMV.. רק בדיקת דיקור מי שפיר עשויה להראות האם העובר נדבק וגם אז, היא לא יכולה להראות ממה עשוי העובר לסבול בהמשך. רופאים רבים, אשר מאבחנים כי האמה נדבקה בוירוס והדביקה את העובר, ממליצים ליולדת לעבור מיד הפסקת הריון. אנו סבורים כי המלצה זו אינה בהכרח נכונה, שכן יש בדיקות נוספות כגון MRI למח העובר שתוכל שאבחן האם העובר נדבק במחלה באופן רציני. בכל מקרה על הרופא ליידע את היולדת על האפשרויות שעומדות בפניה לרבות הסיכויים הטמונים בהולדת ילד חולה או בריא, ולא לשלוח אותה מיד להפסקת היריון. חשוב לציין כי בדיקת CMV אינה כלולה ברשימת הבדיקות אותן יש לבצע כחלק מבדיקות קדם או מהלך הריון ולכן עצם אי השליחה לביצוע בדיקת נוגדנים אצל האם, אינה מהווה רשלנות.
לסיכום, הריון הינו אירוע משמח ומלא באופטימיות. לצערנו, לעיתים הדבר עשוי להיות מלווה בחששות רבים שלעיתים עשויים להתממש. אנו סבורים כי הרבה ממקרי הרשלנות הרפואית הנוגעים לתקופה זו של ההיריון וקדם ההיריון ניתן למנוע באמצעות "מידע", מידע אותו יש לתת ליולדת, או למי שעתידה ללדת. מצד שני גם אנחנו כנשים יכולות לעזור לעצמנו על מנת למנוע כאבי לב בהמשך. גם לנו אנו ממליצים להשתמש בזכותנו לקבלת מידע מלא בדבר הבדיקות הקיימות שיש לבצע לפני ובמהלך ההריון. כמו כן ולדעתנו יש לקבל הסבר מלא מהרופא המטפל אילו בדיקות כלולות בסל הבריאות ואיזה לא כלולות ומה ההבדלים באיבחון שבין הבדיקות הפרטיות ובין הבדיקות הניתנות במסגרת הרפואה הציבורית. מעבר למידע שנוכל לקבל מרופא ניתן גם למצוא מידע רב מהאחיות במרכזי האישה הקיימים בקופות חולים רבות היום, באינטרנט ובספרים הרבים הקיימים בשוק.
כמו כן אנו ממליצים, לערוך רשומה רפואית עצמית, אשר תכלול את מלוא הבדיקות אליהן הופננו ומה היו תוצאות הבדיקות. כמו כן, כאשר אנו אצל הרופא, יש לדאוג כי הרופא רושם את מהלך הבדיקה בכרטסת הרפואית, ואם יש לנו שאלות ביחס לבדיקות אלו ואחרות, לדאוג שהדברים נרשמו.
אם בכל זה, קרה שנולד בסופו של יום ילד עם מומים, ואנו רוצים לבדוק עילה לתביעה, עלינו לעשות מספר דברים כדלקמן:
א. לדאוג שיש לנו את מלוא ממצאי הבדיקות שביצענו, לרבות בדיקות גנטיות, בדיקות אבחנתיות (כגון שקיפות, סקירות, ממצאי בדיקות דם וכדומה) ואת מלוא הרשומה הרפואית מהרופא המטפל ומהמומחים אצלם ביקרנו.
ב. לפנות לייעוץ אצל עו"ד שמתמחה בתביעות רשלנות רפואית.
ג. בכדי שנוכל להגיש תביעה משפטית, יש להצטייד בחוות דעת רפואית של מומחה, אשר תתמוך בטענות לרשלנות רפואית. ללא חוות דעת לא נוכל להגיש תביעה משפטית, למעט במקרים מיוחדים ביותר, לפי התנאים שנקבעו בפסיקה.
כל הזכויות שמורות לעו"ד ליאנה חזין רביב, משרד עו"ד רונן ברק ושות', עורך דין רשלנות רפואית, עורך דין תאונות דרכים.
צרו קשר
לייעוץ ראשוני מלאו פנייה ואנו נתקשר אליכם בהקדם
