נכנסים לכושר - לא בטוח שזה בריא

נכנסים לכושר לא בטוח שזה בריא

בימים אלו כאשר הספורט הפך לחלק בלתי נפרד מחיי ישראלים רבים, יש מספר סוגיות שכדאי להתייחס אליהן, הכרוכות בסכנות הנלוות לכושר בחדרי כושר, במתקני כושר הפזורים בפארקים ובמקומות המיועדים לכושר כמו למשל שבילי אופניים. מאמר זה יעסוק באותן סכנות, מה ניתן לעשות בכדי למנוע תאונות כאלו, את מי תובעים ושל מי האחריות על תאונות מסוג זה וגם על קצה המזל- אחריות של מדריכי כושר.

תאונות בחדר כושר:

כאמור, בימים אלו כאשר ספורט הפלך לחלק בלתי נפרד מחיי ישראלים רבים, חדרי כושר רבים נפתחים ברחבי הארץ ובד בבד גם נפתחים מרכזים רבים של התעמלות ייעודית כגון יוגה, פילאטיס, לחימה משולבת וכדומה. כמובן שיחד עם התופעה הברוכה והבריאה עלולות לצוץ גם תאונות אשר יכולות להתרחש כתוצאה מפציעה על מכשיר כושר, החלקה כתוצאה מרטיבות שהושארה ליד בריכה או ג'קוזי, ביצוע תרגילים לא נכונים ואימון על ידי מדריכים שאינם מקצועיים ומיומנים בכך. נשאלת השאלה, מה עושים? את מי תובעים? והאם לחדר הכושר יש אחריות לשלומם של המתאמנים? כמו כן האם ישנה חשיבות האם מדובר במתעמל מיומן /ותיק או מתעמל חדש?

גם אם נפצעתם בחדר הכושר, לא בטוח שבית המשפט יקבע שחדר הכושר אחראי לתאונה. יש להוכיח כבכל מקרה נזיקי אחר, שחדר הכושר התרשל והתרשלותו היא שגרמה לתאונה. בכדי להסביר קביעה זו, נציע שתי דוגמאות: אדם יוצא מהבריכה או מג'קוזי רטוב, ומחליק על הרצפה הרטובה ממילא. לא בטוח שיש כאן רשלנות או שהרשלנות התורמת של אותו מתרחץ הינה בשיעור של 100%, שכן יש להיזהר ביציאה מבריכה רטובים. לעומת זאת, כאשר מתעמל בחדר כושר מחליק מרטיבות שאינה אמורה להיות במקום בו החליק, בהחלט עשויה לקום חבות לבעלים של חדר הכושר.

שונה המצב במקרה של פציעה ממתקן שאינו תקין או פציעה כתוצאה מביצוע תרגיל לא נכון ללא קבלת הסבר והדרכה של מאמן מקצועי. בוודאי שהאחריות של בעלי חדר הכושר גוברת כאשר מדובר במתאמן חדש שאינו מיומן.

במקרה שאירע בתיק אזרחי 2797/06 קאן מינה נגד סטייל מכון בריאות וכושר, דובר באישה אשר הגיעה לחדר כושר לאחר ניתוח ובהמלצה של המנתח לחזור לפעילות בהדרגה. כאשר הגיע למכון נפגשה עם מנהלו והציגו לו את המסמכים הרפואיים שלה. באימון השלישי שלה, היא ביקשה לעלות להליכון, אז הוא האיץ במפתיע והיא נפלה ממנו. בית המשפט דחה את הטענה כי המכון לא רכש הליכונים בעלי מפסק אוטומטי או שרוך ביטחון אבל קבע כי המכון התרשל בכך שאיש מצוות המדריכים לא היה לידה ולא פיקח עליה וזאת בשל מגבלותיה ומצבה המיוחד. בית המשפט קבע כי היה מקום להעמיד מדריך לידה לפחות לפרק זמן קצר בשביל להתרשם מיכולתה ופסק לה 100,000 ₪.

במקרה אחר בו טיפלנו, אישה הגיעה לשיעור ספינינג ובשיעור הראשון לא קיבלה הדרכה נכונה לביצוע האימון שהינו אימון קשה אשר מצריך שליטה באופניים, ביצוע התרגילים בצורה מדויקת וכושר גופני ועפה מהאופניים. כתוצאה מכך שברה מספר חוליות בגב. במקרה זו קיבלה פיצויים בפשרה כאשר הטענה היתה שהמדריכה התרשלה בכך שלא פיקחה עליה כראוי ולא הדריכה אותה כיצד יש לבצע את האימון בצורה בטוחה.

סוגיית הדרישה לאישור רפואי:

ידוע כי אחרת הדרישות המתבקשות בטרם מתעמל נרשם לחדר כושר הינה שימציא אישור רפואי שמאשר לו להתעמל. נשאלת השאלה האם מכון כושר אשר לא מבקש אישור רפואי וכתוצאה מכך מתעמל נפגע, יישא באחריות לנזקיו?

במקרה שנדון בתיק אזרחי 10171/00 ד"ר קרימנשסקי בן ציון נ' קאנטרי קלאב כפר סבא ואח', דובר במתעמל, רופא במקצועו, שטען שבשעה שהתאמן במכשיר המיועד לריצה ולהליכה, לקה באוטם שריר הלב. התובע טען שחדר כושר התרשל בכך שלא ביקש ממנו אישור רפואי המאשר לו להתעמל, אישר לו להתעמל ללא אישור ובשל כך אירע לו אוטם שריר הלב. בית המשפט קבע שאכן התובע לא התבקש להביא אישור וברור שחדר הכושר התרשל בכך שלא ביקש ממנו להביא אישור וגם הטענה שהתובע היה מתעמל ותיק שהתעמל בחדר הכושר עוד טרם החוק שקבע שיש להמציא אישור רפואי -נדחתה ועדיין קבע שיש לדחות את התביעה מאחר ולא מצא קשר סיבתי בין האירוע ובין העובדה שהמתעמל לא נדרש להמציא אישור רפואי.

ומה אם נפצענו כתוצאה מהתקלות בחפץ אשר הותקן שלא במקומו?

תאונות בחדרי כושר יכולות להתרחש גם מסיבות שאינן קשורות בשימוש במיתקנים. בתביעה שהוגשה נגד חדר כושר ותיק, טענה התובעת שנתקלה בסטנד טלויזיה שלא היתה עליו טלויזיה ונפצעה בראשה. התובעת דרשה פיצויים על אובדן עדשות המגע שלה שאבדו ופיצוי בגין עגמת נפש. בית המשפט קבע שתאונות מסוג זה, אינן צריכות להתרחש במכון כושר ובכל מקום אחר וקבעה כי מכון הכושר התרשל כלפיה וחב בנזקיה.

לסיכום, בכדי להצליח בתביעה נגד חדר כושר יש להוכיח שלמכון יש חובת זהירות כלפי המתעמל, חובה הזהירות הופרה, ולנזק שנגרם יש קשר סיבתי עם ההתרשלות הנטענת.

תאונות עקב התרשלות של מדריך כושר:

מדריך כושר צריך להיות מיומן ומקצועי כשהוא מאמן מתעמלים. במידה ותתרחש תאונה עקב התרשלותו של המדריך (פציעה גופנית עקב אימון לקוי או ביצוע תנועה לא נכונה) הוא עשוי להיות חשוף לתביעה אישית כנגדו ולכן רצוי שירכוש פוליסת ביטוח המכסה במקרה של רשלנות מקצועית. לא זאת בלבד, אלא שאם הוא מדריך אדם במקום ציבורי, עליו לשים לב שהמקום בטיחותי ומתאים לפעילות. במקרה בו טיפלנו, קשיש השתתף בסדנת הליכה במלון באילת. המדריכה לקחה את הקבוצה לטיילת וביצעה איתם תרגילים במהלכם התבקשו ללכת לאחור וקדימה. בעת שהקשיש הלך לאחור הוא נתקל באדנית היתה בטיילת, נפל ושבר את ידו. המדריכה וחברת הביטוח שלה שילמו לו פיצוי במסגרת פשרה שהושגה.

תאונות במתקני כושר בפארקים:

בשנים האחרונות אנו עדים לכך שמועצות מקומיות ועיריות רבות התקינו בפארקים ברחבי הארץ מתקני כושר לרווחת התושבים. מתקנים אלו, אינם מיועדים לילדים אלא למבוגרים, אבל לצערנו ילדים רבים הם שמתפתים לעלות על המתקנים הללו וכתוצאה מכך להיפצע.

על פי החוק, כל הרשות לנקוט במספר פעולות חשובות שיש בהן כדי למנוע תאונות או לפחות לצמצמם.

ראשית, יש להתקין שילוט אשר מבהיר כי השימוש במתקנים מותר מגיל 14 ומעלה. על השילוט להיות גדול וברור בכדי שכל הציבור יוכל לקרוא אותו ולשים לב לאזהרה ביחס לשימוש במתקנים. כמו כן יש לפרט את הוראות השימוש במתקן הספורט, על מנת שכל הציבור שמגיע לפארק ורוצה לעשות שימוש במתקנים יוכל לראותו. את השלטים יש להציב במספר מקומות על מנת שכולם יוכלו לראות אותו.

הבעיה היא שהרשות אינה יכול להציב שומר בכניסה שתפקידו למיין את הבאים לפארק ולכן אם ילד צעיר יותר נפגע כתוצאה משימוש לא נכון במתקן, אנו סבורים כי הרשות המקומית עשויה לשאת באחריות לנזקיו.

בעיה נוספת שעשויה לצוץ משימוש במתקנים אלו, הינה שאלת הכושר הגופני. כאשר מתעמל פונה לחדר כושר, התנאי העיקרי לקבלתו לחדר הכושר, הוא הצגה של אישור רפואי לכך שהוא יכול להתעמל. במתקנים הפזורים בפארקים, אין וועדת קבלה וכל אחד יכול לעלות על מתקן גם כשהוא אינו מיומן לכך וגם כאשר כושרו הגופני אינו מאפשר לו לעשות שימוש במתקן. אז נשאלת השאלה, מי יישא באחריות לנזק שנגרם לו. כאמור כאשר מדובר במשתמש מבוגר או מיומן, יראו אותו כאחראי על עצמו ועל גופו. על העירייה לציין בשלטים שהשימוש במתקנים הינם באחריות המשתמש ואולם מה קורה כשר מדובר במשתמש צעיר שאינו יודע לקרוא? או ילד שאינו יכול לשלוט בפיתוי ועולה למתקן למרות שכושרו הגופני אינו מאפשר לו לעשות כן?

אנו סבורים כי אחריותה של הרשות המקומית תהיה גבוהה במקרה של ילדים שעשויים להיפצע ואולם גם ההורים עשויים להיות אחראיים לתאונה בה יהיה מעורב ילדם. על ההורה שמבקר עם ילדו בפארק, למנוע מילדו לעלות למתקן אם גילו או מצבו הרפואי אינו מאפשר לו לעשות שימוש במתקן ובכל מקרה עליו להשגיח על ילדו כאשר הוא עושה שימוש במתקן. השגחה מספיקה של הורה או מניעה לעלות למתקן עשויה למנוע התרחשות התאונה ולכן יש להטיל אחריות גם על ההורה.

בכל מקרה על העירייה החובה להציב מתקנים בטוחים ותקניים בכדי שהמוזמנים לפארקים יכלו לעשות שימוש בטוח במתקנים. ברור שאם משתמש יפצע כתוצאה ממתקן שאינו תקני הוא יוכל לתבוע את הרשות על נזקיו.

ומה עושים במקרה של תאונה?

  1. לצלם את המפגע
  2. לרשום שמות עדים לתאונה
  3. לגשת לטיפול רפואי בהקדם האפשרי לתאר בפני הגורם הרפואי את סיבת הנפילה המדויקת וזאת בכדי שתהיה ראיה מחזקת לתאונה במיוחד כאשר אין עדים
  4. לפנות לייעוץ משפטי, חייגו 03-7515656  או לחצו כאן

כל הזכויות שמורות לעו"ד ליאנה חזין רביב, עורך דין נזיקין המתמחה בייצוג נפגעי תאונות ונזקי גוף בתביעות ביטוח מול חברות הביטוח. משרד עו"ד רונן ברק ושות'.

18.11.2012

תאונות דרכים ונהיגה תחת השפעת אלכוהול

תאונות דרכים ונהיגה תחת השפעת אלכוהול

תאונה ונהיגה תחת השפעת אלכוהול –

האם זוהי תאונה בכוונה אשר שוללת את הזכות לפיצויים?

יחד עם ההחמרה בענישה ועבירה על חוקי התעבורה יכול הנהג הנוהג תחת השפעת אלכוהול למצוא את עצמו בבעיה במידה והוא נקלע לתאונת דרכים כשהוא נוהג תחת השפעת אלכוהול:

נזק לרכוש:

מקובל כי פוליסות הביטוח הנוגעות לרכב אינן כוללות חריג הקובע כי לנוהג תחת השפעת אלכוהול לא יינתן כיסוי ביטוחי, בשונה ממצב של נהיגה תחת השפעת סמים מסוכנים, אז חברות הביטוח יכולות להכניס חריג של שלילת פיצויים לנהג הגורם לתאונה כשהוא נוהג תחת השפעת סמים מסוכנים. יוצא איפוא כי כאשר אדם מעורב בתאונת דרכים כשהוא נוהג תחת השפעת אלכוהול, ורכבו ניזוק, חברת הביטוח חייבת לשאת בתשלום תגמולי הביטוח לפי הפוליסה. גם ההיגיון מלמדנו שכך צריך להיות. הרי גם במקרה שבו אדם נוהג ברכב וגורם לתאונה עקב רשלנותו לדוגמא במצב של תאונה עקב נהיגה במהירות מופרזת, חציית צומת ברמזור אדום וכדומה, הוא זכאי לפיצוי מחברת הביטוח שלו, כך ניתן לומר שגם נהיגה תחת השפעת אלכוהול הינה רשלנות. ולכן אם מתרחשת תאונה כאשר הנהג נוהג תחת השפעת אלכוהול, ניתן לשלם תגמולי ביטוח בהפחתת מרכיב השתתפות עצמית. ואולם היו בתי משפט שקבעו ההיפך:

תאונות דרכים ונהיגה תחת השפעת אלכוהול

תאונות דרכים ונהיגה תחת השפעת אלכוהול

בפסק הדין בפרשת יבגני קובלנקו נ' איי די איי חברה לביטוח בע"מ קבע בית המשפט כי כאשר אדם נוהג תחת השפעת אלכוהול הרי שאין מדובר בתאונה שצפויה להתרחש אלא בוודאות שתתרחש תאונת דרכים ומשכך, מדובר בסיכון שהתממשותו ודאית וסיכון כזה חברת הביטוח אינה מבטחת. כלומר, במקרה דנן, מדובר בוודאות גמורה להתרחשות הנזק -כמו לגרום לתאונה במכוון, ולזה אין כיסוי ביטוחי בפוליסה. מאידך היו בתי משפט אשר קבעו אשם תורם לנוהג תחת השפעת אלכוהול, ובגין אותו אשם תורם מנעו ממנו פיצוי או שהעניקו פיצוי חלקי (גול אליהו נגד שוורצמן אליהו). יחד עם זאת בעניין זה עדיין אין החלטה של בית המשפט העליון שהינה החלטה מחייבת וגם המחוקק לא נתן פיתרון, שכן אם היה רוצה למנוע פיצויים מנהג שנהג תחת השפעת אלכוהול היה מתיר להכניס חריג זה לפוליסת הביטוח התקנית בדיוק כפי שמופיע החריג של נהיגה תחת השפעת סמים מסוכנים. בעייתיות נוספת עולה מקביעה זו של בתי המשפט הינה במצב של נהג שפוגע בצד ג', הרי מה צד ג' אשם אם הנהג שפגע בו היה שיכור וכעת הפוליסה שלו אינה בתוקף? יוצא מצב אבסורדי שהוא צריך לתבוע את הנהג באופן אישי ומה קורה במצב שבו הנהג הפוגע אינו בעל אמצעים?

נזק לגוף:

חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים מסדיר את זכאות הנפגעים לפיצויים במקרה של תאונת דרכים ובמקביל קובע חריגים לזכאות-כלומר מתי אדם שנפגע בתאונת דרכים אינו זכאי לפיצוי על פי החוק. אחד החריגים קבוע בסעיף 7 (1) לחוק המתייחס לתאונה שנגרמה במתכוון. כלומר במקרה שבו נפגע אדם שביקש להתאבד באמצעות רכב (קפץ מול רכב נוסע או רכבת נוסעת) או אדם שביקש לפגוע במישהו על ידי רכב (דריסה מכוונת)-אלו אינם זכאים לפיצוי על פי החוק.

בכדי להבהיר כאשר אנו מדברים על כוונה- הכוונה לגרום לתאונה, שבה דן סעיף 7 (1) לחוק הפיצויים, הינה כוונה של ממש, העולה כדי מזימה, ואין די בהוכחת רשלנות או פזיזות כדי להחיל סעיף זה".

פרופ' י. אנגלרד בספרו "פיצויים לנפגעי תאונות דרכים", מהדורה שלישית, תשס"ה, התייחס למושג הכוונה שבגינה יישלל הפיצוי, כך בעמ' 83-82:

"מאחר ומדובר בשלילת זכאות מנפגע, עדיפה בעינינו פרשנות מצמצמת לגבי יסוד הכוונה. מבחן זה אינו חייב להזדהות עם מבחני המשפט הפלילי, העשויים להיות רחבים יותר. התוצאה היא כי לא די ביצירת סיכון מודע בלבד, אלא הכוונה צריכה להתייחס לגרימת הנזק לגופו או לרכושו של אדם. ייתכן איפוא מצב שבו יורשע התוקף בפלילים, אך לא ייחשב כ"מתכוון" כמשמעות מושג זה בחזקה הממעטת שבהוראת סעיף 1 לחוק הפיצויים".

במספר מקרים אשר נדונו בבית המשפט ניסו חברות הביטוח לטעון כי אדם שהיה מעורב בתאונת דרכים כשהוא נהג תחת השפעת אלכוהול גרם לתאונה במתכוון ועל כן אינו זכאי לפיצוי כלשהו.

בת"א (חי') 41/93 קנוואת מוחמד נ' הסנה חברה לביטוח בע"מ דובר באדם חולה סכרת אשר נפצע קשות בתאונת דרכים כאשר נהג בהיותו נתון להשפעת משקאות משכרים ובמצב של אובדן שליטה, וחרף העובדה שידע שאסור לו לנהוג תחת השפעת משקאות משכרים. קרנית טענה כי מצבו גרם להתרחשות התאונה והוא היה מודע לתוצאות שעשויות להיגרם כתוצאה מנהיגה כזו, ולכן מדובר בתאונה במתכוון.בית המשפט דחה טענות קרנית וקבע כי אין מדובר בתאונה במתכוון והתייחס בפסיקתו לאמור בספרו של א. ריבלין, עמ' 425:ב"הכוונה שסעיף 7(1) מדבר בה היא הכוונה לגרום לנזק בין אם יהא זה נזק גוף ובין אם יהא זה נזק רכוש. "הכוונה" – היא כוונה במובן הצר והדווקני של המושג. טעמה של שלילת הזכאות שבסעיף 7 נעוץ בשיקולים של "תקנת הציבור" והיא נושאת גוון עונשי המהווה חריג לתכלית המרכזית של החוק – הענקת פיצוי בלא כל זיקה לשאלה של אשם. יש לפרש את חריגי סעיף 7 "שהגיונם היחיד ברעיון האשם ואשר מהבחינה הזאת אינם מתיישבים עם השיטה שביסוד החוק – בדרך דווקנית". מודעות אדם להסתברות קרובה לוודאי של האפשרות שהתנהגותו תגרום לתאונה – אינה יכולה לשמש כאן תחליף לכוונה הפלילית…" הכוונה צריך שתתייחס לעצם קרות תאונה הדרכים ואין די בכוונה לבצע מעשה שסופו, הבלתי רצוי, הוא תאונת דרכים". ובעמ' 426רישא כותב כב' השופט א. ריבלין ישירות לענייננו:נ"גם מי שגרם לתאונה במצב של שכרות לא גרם לתאונה במתכוון".

כב' השופט א. ריבלין דן בת"א (מחוזי באר שבע) 874/84 כלל חב' לביטוח בע"מ נ' חזן, פסקים מחוזיים, תשמ"ח חלק א' עמ' 208, במקרה שבו התובע ששימש כנהג מונית לגם בקבוק משקה חריף מסוג ערק, נהגבמכונית בפראות, איבד את השליטה וגרם לתאונה שנסתיימה בתוצאה קטלנית. בהתייחסו לשאלה האם המקרה נכנס להגדרת "מי שגרם לתאונה במתכוון" כתב,שם, כב' השופט א. ריבלין בעמ' 211:ב"אין זו "תאונה במתכוון". הכוונה הנדרשת על פי סעיף 7(א)(1) צריכה להתייחס לקרות התאונה עצמה ולא די במודעות ליצירתו של סיכון חמור להיווצרות נזק…". מסקנת כב' השופט א. ריבלין היתה שאין התאונה במקרה שבפניו נופלת בגדר"תאונה במתכוון".

יוצא כי הטענה נדחתה עד כה על ידי בתי המשפט ובצדק שכן קביעה שנהיגה תחת השפעת אלכוהול וגרימת תאונה כמוה כגרימת תאונה במתכוון, מרוקנת מתוכן את חוק הפיצויים מתוכן שכן חוק זה הינו חוק שבו אין צורך בהוכחת אשם, והאחריות של חברות הביטוח הינה אחריות מוחלטת.


כל הזכויות שמורות לעו"ד ליאנה חזין רביב, עורכת דין נזיקין המתמחה בטיפול בתביעות תאונות דרכים, נזקי גוף. ממשרד עו"ד רונן ברק ושות'

15.11.2012

פציעות בבית מי יפצה? - תביעות נזיקין

פציעות בבית מי יפצה?

סיכונים הם חלק בלתי נפרד מהחיים, והם אורבים לנו בכל פינה וגם בבית. נשאלת השאלה מי מפצה אותנו במקרה של פציעה בבית (בתוכו או בחצריו). בעניין זה נשאלה השאלה, האם לבני הבית יש ממי לתבוע פיצויים והאם לאורחים קרואים או כאלה שאינם קרואים (משיגי גבול) המגיעים לביתנו יש ממי לתבוע פיצוי במקרה של תאונה.

תאונות בבית – לאנשי הבית- מי ישלם פיצויים?

אנשים סבורים, שאם נפצעו בתאונות בביתם הם אינם זכאים לפיצוי כלשהו. הנחה זו הינה הנחה מוטעית, מאחר וגם אנשים שנפצעו בביתם זכאים לקבל פיצויים מגורמים שונים ואין נפקא מינא אם רשלנותם היא שגרמה לתאונה ולפגיעה.

לדוגמא: אנשים אשר נפגעו בביתם יכולים להיות זכאים לפיצוי בגין דמי תאונה במוסד לביטוח לאומי ובענף נכות כללית.

דמי תאונה:

חוק ביטוח נפגעי תאונות מזכה בתשלום את מי שנפגע בתאונה, ועקב התאונה איבד את כושרו לתפקד. החוק חל על כל אדם, תושב ישראל, שמלאו לו 18 שנים ועדיין לא הגיע לגיל הפרישה, לרבות עקרת בית שאינה מבוטחת בביטוח הלאומי. הקצבה לפי חוק זה משולמת לכל היותר בעד 90 יום של אבדן כושר התפקוד.יחד עם זאת, דמי התאונה לא ישולמו לנפגע אשר זכאי בעד אותה תקופה לתשלום בשל אבדן כושר העבודה או התפקוד מטעמי בריאות על פי חוק, כגון דמי מחלה, חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים; או על פי הסכם קיבוצי; או על פי תקנון של קופת גמל של קרן ביטוח או של קרן פנסיה;או על פי חוזה עבודה, אם התאונה אירעה תוך כדי ועקב עבודה – במקרה זה הזכאות תהיה ל"דמי פגיעה", לאדם שהתאונה אירעה לו בעת ששהה במוסד לטיפול רפואי או סיעודי, שניתנים בו אכסון וכלכלה, למי שמשרת בצה"ל או למי שנמצא במאסר. הרעיון בבסיס תשלום דמי התאונה הינו כי אדם, אשר אין לו מקור הכנסה עקב התאונה יזכה לפיצוי כלשהו ולא יישאר ללא כל הכנסה.

על הנפגע בתאונה להיבדק בדיקה רפואית בתוך 72 שעות משעת התאונה. מי שלא נבדק בתוך פרק הזמן הזה, עלול לאבד את זכותו לדמי תאונה. כמו כן יש להגיש את התביעה בתוך 90 ימים מיום הפגיעה. שיעור דמי התאונה יהיו כשיעור דמי הפגיעה. 75% מהשכר הממוצע עובר לתאונה.

נכות כללית:

כל אדם מעל גיל 18 ועד גיל הפרישה, אשר סובלים מליקויים רפואיים שונים, זכאים להגיש תביעה לאגף נכות כללית, כעבור 90 ימי מאז אירעה לו התאונה או התגלתה המחלה.

מי זכאי לקצבה? וועדה רפואית קבעה לנכה נכות רפואית בשיעור של 60% או נכות רפואית של 40% כאשר בגין אחד הליקויים לפחות נקבעה נכות בשיעור של 25%. לעקרת בית נכות בשיעור 50%. כמו כן ובמצטבר נקבע כי הנכה איבד לפחות 50% מכושרו להשתכר. כמו כן ישנו מבחן הכנסה -כלומר, על מנת לזכות בקצבה צריך להראות כי הנכה אינו משתכר או משתכר שכר נמוך ב-25% מהשכר הממוצע במשק או ששכרו ירד ל-50% ומעלה.

יש לציין כי גובה הקצבה המירבי הינו כ-2,400 ₪ בתוספת תלויים למי שיש תלויים.

עד מתי מקבלים את הקצבה: כל עוד הנכה ממשיך לעמוד בתנאים הקבועים בחוק, ועד גיל הפרישה, אז מוחלף הקצבה לקצבת זקנה.

פוליסת ביטוח פרטית

כמובן שאם לאותו אדם יש פוליסת ביטוח פרטית (תאונות אישיות, אובדן כושר עבודה) הוא זכאי לפיצוי על פי הפוליסה ותלמידים זכאים לפיצוי גם על פי פוליסת ביטוח תאונות אישיות תלמידים, למרות שהתאונה התרחשה בבית ומחוץ לשעות הלימודים.

תאונה בבית ממכשיר פגום או כתוצאה מפעילות של בעל מקצוע

לעיתים בני הבית עשויים להיפגע ממכשיר שאינו תקין ואז ניתן לתבוע את יצרן המשכיר או היבואן על פי חוק האחריות למוצרים פגומים. לעיתים בני הבית עשויים להיפגע כתוצאה מרשלנות של בעל מקצוע כגון מזגן שהותקן בצורה לא בטיחותית ובעקבות כך נגרמה תאונה, צלון שהותקן בצורה רשלנית ונפל על ראשו של בעל הבית וכדומה. במקרים כאלו ניתן לתבוע את בעל המקצוע בגין רשלנותו.

תאונה בחדר מדרגות או חניון

לעיתים נגרמות תאונות בחדרי מדרגות או חניונים של בתים משותפים. במידה והתאונה אירעה כתוצאה מרשלנות או מחדל, ניתן לתבוע את וועד הבית או את הדייר שגרם למחדל. בעניין זה ניתן להזכיר את המקרה של הילד שנהרג כתוצאה מדלת שנפלה עליו והושארה בחדר המדרגות בבניין מגוריו על ידי דיירים. אז ניתן לתבוע את אותם דיירים.

תאונות בבית ופציעות של אורחים, משיגי גבול ועובדים

לעיתים אנו כבעלי הבית עשויים להיות חייבים ברשלנות ולשלם פיצויים לאנשים אשר נפגעו בביתנו. נשאלת השאלה מיהם אותם אנשים? מהם המקרים בהם נהיה חייבים בפיצויים ? ומה עלינו לעשות בכדי למזער את הנזק הכספי שעלול להיווצר לנו במידה ותאונה כזו התרחשה?

אנו כבעלי הבית עשויים להיות חייבים בפיצוי כלפי אנשים אשר נפגעו בביתנו, בין אם מדוברבאורחים, משיגי גבול או עובדים שלנו. בכל מקרה בכדי שאלו יוכלו לתבוע פיצויים הם צריכים להוכיח כי בעל הבית התרשל או שלא מנע מחדל כלשהו ועקב כך התרחשה תאונה.

בכדי להסביר בצורה הטובה ביותר את המקרים, בחרנו במספר דוגמאות:

במקרה של אורחים, במקרה שנדון בבית המשפט (פרשת דהן), במהלך מסיבה בבית פרטי, בעל בית השליך נפט לגריל ממיכל שהתפוצץ על התובע ובית המשפט חייב את בעל הבית לפצות את התובע על נזקיו וכך חויבה גם חברת הביטוח שלו.

במקרה שבו טיפלנו, סבתא אשר שמרה על נכדיה נפגעה בעת שיצאה לחצר הבית עקב נביחות כלב ונתקלה במרצפות שבורות בחצר הבית, זכתה לקבל פיצויים מחברת הביטוח שביטחה את הבית של בתה.

במקרה של עובדים:

בעלי בית אשר מעסיקים עוזרות או מנהלות משק בית, צריכים לדעת שאם העובדת תפצע בביתם כתוצאה מרשלנותם או מחדל שלא נמנע על ידם, עשויה לתבוע אותם על מלוא נזקיה. נכון שבעל הבית יקטין את נזקיו אם דיווח עליה לביטוח לאומי ושילם בעבורה אבל ברוב המקרים, הכספים המשולמים על ידי המוסד לביטוח לאומי במסגרת דמי פגיעה וגמלאות נכות, אינם מספיקים בכדי לכסות את מלוא הנזק, בייחוד אם נותרה לה נכות.

בעניין זה חשוב לציין כי על המעסיק החובה לדווח על עובדי משק בית למוסד לביטוח לאומי ואם העובדת אינה רוצה (כנהוג בתחום זה), כדאי לשקול שלא להעסיקה שכן לא רק שמדובר בעבירה על החוק, אלא שאם היא תפצע בביתו, הוא יידרש לשלם לה את מלוא נזקיה, גם אם החתים אותה על מכתב שחרור שבו היא מוותרת על זכותה לתבוע אותה במידה תגרם תאונה, שכן למכתב כזה אין תוקף משפטי. כמובן שבכל מקרה כדאי לרכוש ביטוח מעבידים בכדי לכסות את מלוא הנזק שעשוי להיגרם לעובדת.

במקרה של משיגי גבול:

לעיתים עשויים אנשים להיפגע מרשלנות של בעל הבית גם מבלי שיהיו מוזמנים לבית כמו במקרה של משגי גבול. בפרשה שנדונה בבית המשפט ילדים אשר נכנסו לחצריו של בעל בית אשר השאיר בחצר מקרר ישן, ננעלו בפנים ומתו כתוצאה מחנק, למרות שטען שהם נכנסו לחצריו ללא רשות הטיל עליו בית המשפט אחריות לתאונה.

במקרה אחר שנדון בבית משפט, עוברת אורח ליטפה כלב בחצר ביתו של אדריכל והכלב תקף אותה קשות, קיבלה פיצויים גדולים של למעלה ממיליון ₪.

בעל מקצוע שנפצע בבית בתאונה שאינה קשורה לתחום עבודתו:

אם בעל מקצוע שהוזמן לביתנו נפצע בתאונה שכשורה ברשלנות של בעל הבית ולא ברשלנות הקשורה לעבודתו (למשל במקרה של נפילה מסולם לא תיקני שניתן לו על ידי בעל הבית), עשוי בעל הבית להיתבע על ידי בעל המקצוע.

מה על הבית לעשות בכדי להקטין את נזקיו:

לרכוש ביטוח לנזקי צד ג'

בכל מקרה ובכדי למזער נזקים, אנו מציעים לבעלי דירות ובתים לרכוש לדירה הכולל ביטוח לצד ג' במידה ואין להם ביטוח דירה או משכנתא שכולל פיצוי לנזקי צד ג'. אז במידה והנפגע יוכיח שהתאונה אירעה כתוצאה מרשלנות של בית הבית, ניתן יהיה לתבוע את בעל הבית ואת חברת הביטוח שלו ואז חברת הביטוח תישא בכל הפיצוי, ובעל הבית יידרש לשלם רק השתתפות עצמית.

בעניין זה חשוב לציין כי בני הבית המתגוררים דרך קבע בבית אינם זכאים לפיצוי על פי הפוליסה שכן הם מוחרגים בה.

כמו כן באם אירעה תאונה- יש לדווח מיידית לחברת הביטוח המבטחת את בעל הבית בדבר התרחשות התאונה.

ביטוח מעבידים :

במידה ומעסיקים עוזרת בית כדאי כאמור לרכוש ביטוח מעבידים.

מה על התובע לעשות במידה ונפגע

  1. לצלם את המפגע
  2. לרשום שמות עדים לתאונה
  3. לגשת לטיפול רפואי בהקדם האפשרי לתאר בפני הגורם הרפואי את סיבת הנפילה המדויקת וזאת בכדי שתהיה ראיה מחזקת לתאונה במיוחד כאשר אין עדים
  4. לפנות לייעוץ משפטי

כל הזכויות שמורות לעו"ד ליאנה חזין רביב, משרד עו"ד רונן ברק ושות'. עורכת דין נזיקין המתמחה בניהול תביעות ביטוח בתחום הנזיקין ונזקי גוף מול חברות הביטוח.

9.11.2012

החזקת כלב – לא מה שחשבתם

החזקת כלב – לא מה שחשבתם

החזקת כלב – לא מה שחשבתם

בבתי אב רבים בישראל מוחזקים כלבים, כאשר בעליהם אינו מודעים לכך שהחזקת כלב מוסדרת בחוק ובתקנות, ועבירה עליהם עשויה לחייב את בעלי הכלב בקנסות ועונשי מאסר. כמו כן, בעלי הכלבים אינו מודעים לכך, שהם עשויים לחוב בנזקי אדם שנפגע מהכלב, גם אם לא היתה התרשלות מצד בעלי הכלבים, כאשר הכלב פגע בניזוק.

בדיון זה נעסוק באחריות אשר מתלווה להחזקת כלב הן בפן הנזיקי והן בפן החוקי ונציע לבעלי הכלבים דרכי פעולה בכדי שיוכלו להגן על עצמם במידה וכלבם תקף או פגע בניזוק.

החוק והתקנות להסדרת הפיקוח על כלבים:

כאמור יכול ובעלי כלבים אינם מודעים לכך שהחזקת כלב בישראל מוסדרת בחוק להסדרת הפיקוח על כלבים, התשס"ג-2002, אשר מטרתו להסדיר החזקת כלבים בישראל. החוק קובע, בין היתר, כי המחזיק כלב חייב לשמור על כלב בחצרו. יש לסמן את החצר בשלט "זהירות כלב". במידה והכלב יוצא לרשות הרבים הוא חייב להיות מוחזק ברצועה בידי אדם שיכול לשלוט עליו. אורך רצועה מקסימלי לכלב רגיל נקבע בתקנות 2005 עד 5 מטר. לכלבים המוגדרים "כלבים מסוכנים" קיימת הגבלת רצועה ל- 2 מטר והם מחויבים במחסום על פיהם גם בבית כאשר בבית נוכח ילד שגילו עד 16 שנים.

בנוסף קובע החוק מהו כלב מסוכן:

א. כלב שגילו מעל שלשה חדשים שנשך ונשיכתו גרמה לחבלה.

ב. כלב מזן מסוכן – גזע שהשר, באישור ועדת הכלכלה של הכנסת, קבע לגביו בתוספת שהוא גזע מסוכן.

ג. כלב שהוא הכלאה של זן מסוכן, וקיים דמיון בין דפוסי ההתנהגות והתכונות הפיזיות שלו לכלב מסוכן.

עוד נקבעה בחוק רשימה של זני כלבים מסוכנים:

  • 1. אמריקן טאפורדשייר טרייר (אמסטאף)
  • 2. בול טרייר
  • 3. דוגה ארגנטינאי
  • 4. טוסה יפאני סטאפורדשייר
  • 5. בול טרייר (סטאף אנגלי)
  • 6. פיט בול טרייר
  • 7. פילה ברזילאי
  • 8. רוטווילר

החוק והתקנות שהותקנו מתוקף החוק, מסדירים גם עונשים לעובר על החוק והתקנות לדוגמא:

על פי החוק, המחזיק בכלב ללא רישיון בר תוקף (החל מגיל 3 חודשים), ומאפשר יציאת הכלב מחוץ לחצרו- דינו ששה חודשי מאסר, המחזיק כלב מסוכן בניגוד להוראות החוק או המוסר מידע כוזב-דינו מאסר שנה. תקנות להסדרת הפיקוח על כלבים, התשס"ה-2004, נועדו לקבוע את זני הכלבים המסוכנים ולהטיל שורת הגבלות על זני כלבים מסוכנים והדומים להם, לרבות סירוס, יבוא והחזקה על ידי מי שגילו מעל גיל 18 ואיסור להרבות כלבים אלו. תקנות להסדרת הפיקוח על כלבים, התשס"ה-2005, הוסדר, בין היתר, חיוב על שימת שלט "זהירות כלב" בחצר, וקנס של 3,000 שקלים על עובר תקנה זו.

לאור האמור ומאחר והחזקת כלב טומנת בחובה גם איסורים וחובות על פי החוק, אנו מציעים לברר היטב את דרישות החוק, בטרם רוכשים כלבים ובייחוד כלבים מסוכנים.

הפן הנזיקי

בסעיף 41(א) לפקודת הנזיקין נקבע כי: בתובענה בשל נזק לגוף שנגרם על ידי כלב, חייב בעליו של הכלב או מי שמחזיק בכלב דרך קבע (להלן – הבעלים) לפצות את הניזוק, ואיןנפקא מינה אם היתה או לא היתה התרשלות מצדו של הבעלים. סעיף זה קובע אחריות חמורה לבעלי כלבים במידה והכלב פוגע במישהו, ואין רלוונטיות האם היתה התרשלות מצד בעליו של הכלב. כלומר, הנפגע צריך להוכיח אך ורק שנפגע על ידי כלב וכן שנגרם לו נזק, ואז יהיה זכאי לפיצוי. בעניין זה חשוב להבהיר כי בעבר לפני שתוקנה הפקודה, עילת תביעה של אדם שנפגע כתוצאה מנשיכת כלב, היתה לפי סעיף 40, אז היה צורך להוכיח כי הכלב הינה חיית בר מסוכנת ומועדת וכי היתה התרשלות מצד בעלי הכלב ואז הנטל להוכיח כי לא היתה התרשלות היתה עוברת לבעלי הכלב. הוראת החוק היום הינה מחמירה מאוד עם בעלי כלבים ומטילה עליהם אחריות כבדה

ברבות השנים פסקו בתי המשפט פיצויים כבדים לניזוקים אשר נפגעו על ידי כלבים, ויובהר כי אין הכוונה בהכרח שתהיה תקיפה של הכלב בדמות נשיכות או שריטות ומספיק גם שהנפגע ייבהל מהכלב שיקפוץ עליו. במקרה שנדון בבית המשפט בהרצליה, כלב אשר רץ בפארק, הפיל רוכבת אופניים מהאופניים והיא נפגעה. בית המשפט פסק לה פיצויים. במקרה אחר, ילדה אשר ליטפה כלב בחצר ביתו של אדריכל והכלב תקף אותה קשות, קיבלה פיצויים גדולים של למעלה ממיליון ₪.

יחד עם הטלת אחריות כבדה על בעלי כלבים, קובע סעיף הפקודה 3 הגנות לבעלי הכלב אשר תפטור אותם מאחריות בנזיקין:

  1. התגרות של הניזוק בכלב
  2. תקיפת הניזוק את הבעלים, את בן זוגו הוריו או ילדו
  3. הסגת גבול של הניזוק במקרקעין של הבעלים

מה בכל זאת ניתן לעשות במידה ומחזיקים כלב:

כאמור, ולמרות שישנן הגבלות רבות ביחד להחזקת כלב, עדיין אנו מודעים לכך שבתי אב רבים מחזיקים בכלבים, ולפיכך אנו מציעים להיערך ולהיות מוכנים לתביעה משפטית במידה והכלב יפגע בניזוק על ידי ביטוח מתאים: בבתים בהם קיים ביטוח דירה, יש לשים לב כי הביטוח מכסה גם פגיעה של כלב בצד ג', אופציה נוספת הינה רכישת ביטוח ספציפי לכלבים.

בכל מקרה, יש לבדוק מהם גבולות האחריות שמעניקה הפוליסה, ומה גובה הפיצוי המקסימלי שיינתן על ידי חברת הביטוח כך שהשתתפות העצמית לא תהיה גבוהה מידי. חשוב לדעת כי פוליסות רבות דורשות עמידה בתנאים מסוימים בכדי שניתן יהיה להפעילן במידה של תקיפת כלב לדוגמא : הכלב צריך להיות קשור בעת החזקתו ברשות הרבים, ופיו חסום. כמו כן לעיתים חברות הביטוח מחריגות פיצוי במידה ומדובר בכלב מסוכן ולכן חשוב שהכלב שברשותכם אינו מוגדר ככלב מסוכן, היה והינכם רוצים להתגונן מפני תביעה אפשרית.


כל הזכויות שמורות לעו"ד ליאנה חזין רביב, ממשרד עו"ד רונן ברק ושות', עורך דין נזיקין

8.8.2012

תאונות דרכים ונזקי גוף

תאונת דרכים וזכאות לפיצויים מקרנית כאשר הפוגע נעלם

האם ניתן לקבל פיצויים מקרן הפיצויים קרנית כשהנהג הפוגע נעלם לאחר התאונה לאחר שכבר נכח במקום או שניתן היה לכאורה להשיג ממנו את פרטיו במועד התאונה?

נכתב על ידי עו"ד ליאנה חזין רביב, משרד עו"ד רונן ברק ושות', עורך דין תאונות דרכים.


בפסק דין חשוב ועקרוני, בו טיפל משרדנו, מדרש עורכי דין רונן ברק ושות', פירט בית המשפט העליון במסגרת רע"א 5132/08 קרנית נגד אחיאל דנוך, את המקרים בהם ניתן לתבוע פיצויים מקרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים- קרנית למרות שהנהג הפוגע עזב את המקום או לא מסר פרטים למרות שלכאורה ניתן היה לקחת את פרטיו.

בפרשת דנוך אחיאל שהתאחדה עם פרשת שרה קורן, פסק בית המשפט העליון פסיקה עקרונית בשתי בקשות ערעור שהגישה חברת קרנית על פסקי דין שניתנו בשנת 2008 בבית המשפט המחוזי בת"א. בשתי בקשות הערעור שהגישה קרנית, נדונה שאלה משפטית חשובה: "כאשר אדם נפגע בתאונת דרכים ואינו יודע את פרטיו של הנהג הפוגע, האם זכאותו כלפי קרנית מותנית במאמץ ושקידה לאתר את זהותו של הנהג? "

קרנית טענה בפסק הדין כי יש להחיל את מבחן השקידה הסבירה אשר נקבע על ידי השופט ד' לוין וכי סעיף 12 (א)(1) לחוק הפיצויים בא להבטיח פיצוי למי שנפגע בתאונת "פגע וברח", וכי אין להחיל את הסעיף במקום שבו לא היתה מניעה אובייקטיבית מצד הנפגע לקבל פיצוי מהנהג הפוגע. קרנית טענה עוד כי החלת מבחן סובייקטיבי, תביא לכן שנפגעים אשר היתה באפשרותם לפנות לנהג הפוגע יפנו לקרנית במקום לגורם הפוגע, מה שיטיל גם נטל כלכלי על הקופה הציבורית. לטענת קרנית, רק בהתקיים אי -ידיעה סובייקטיבית, בנוסף לחוסר אפשרות אובייקטיבית לדעת מי הנהג, תקום חבות לקרנית. עוד טענה קרנית כי שקידה ראויה מאוחרת, אין בה בכדי לתקן הימנעות מבירור פרטי הנהג בזמן אמת, וזאת בניגוד לפסקי דין קודמים שם נקבע כי גם שקידה מאוחרת נחשבת לשקידה סבירה.

כב' השופט ריבלין חזר בפסק דינו על מבחן "השקידה הסבירה" אשר התווה השופט ד' לוין בפסק דין בעניין הורביץ, ואולם הבהיר את המושג ולמעשה יצר הרחבה למושג, הרחבה הנוגעת לקשת המקרים אשר יכולים להיחשב "שקידה סבירה". בפסק דינו קבע כב' השופט ריבלין, כי "הסבירות היא מושג משפטי המשקף אמת מידה אובייקטיבית. עם זאת, בעניינו, היסוד האובייקטיבי -שאמור לבטא את שאלת היכולת לדעת -חייב להיבחן לאור מצבו הסובייקטיבי של הנפגע בזמן התאונה ולאחריה". ולפיכך נקבע כי : "כאשר הנפגע מצביע על סיבה סבירה והגיונית לכך שאין ביכולתו להצביע על הנהג הפוגע, והסברו זה נמצא מהימן, הכף נוטה להכרה בזכאות לפיצוי מקרנית". על פי ריבלין, תאונת דרכים היא אירוע טראומתי ומושג הסבירות חייב להיבחן בהתחשב בכך, כלומר, יש לתת משקל ראוי למצוקה הסובייקטיבית שבגינה לא השכיל או הצליח הנפגע לברר את פרטי הנהג הפוגע.

בפסק דינו, נתן בית המשפט דוגמאות למקרים שכיחים שבהם הנפגע אינו יכול לברר אם פרטי הנהג הפוגע, ואז תוכר חבותה של קרנית: המקרה הקלאסי של תאונת "פגע וברח", במקרים בהם גילו של הנפגע עמד לו לרועץ (בתיק בו טיפל משרדנו דובר בקטין בן 5 אשר נפגע על ידי רכב חולף, וכי אמו היתה עסוקה בטיפול בו ובהלם על שארע, ולפיכך לא לקחה את פרטי הנהגת, מה גם שראתה בבית החולים שהשוטר לוקח ממנה פרטים), חומרת פגיעתו של הנפגע, נפגע שהיה בהלם, חרדה או דאגה רבה לשלומו או לשלום אחרים, מקרים שבהם תגובתו המאיימת, הסרבנית או התוקפנית של הנהג מנעה מהנפגע לקבל ממנו את הפרטים (מקרה הדומה למקרה השני אשר נדון בבית המשפט במסגרת הערעור) וכדומה. על פי פסק הדין אם יוכיח הנפגע, כי פעל בתום לב וביצע ניסיונות כנים ואמיתיים לגלות את זהות הנהג הפוגע או של חברת הביטוח בשלב מאוחר יותר, יכיר בד"כ בית המשפט בחבותה של קרנית. כב' השופט רובינשטיין הרחיב והוסיף כי גם במקרה שבו נפגע עובד זר או תייר אשר אינו מתמצא במנהגי המקום ולא לקח פרטים, יכלל במסגרת זו. חרף האמור קבע בית המשפט כי במקרים שבהם הנפגע לא לקח פרטים עקב אי נעימות או סברה כי הנזק אינו רציני ולכן לא מצדיק את הטרחה, לא יהיה הנפגע זכאי לפיצוי.

החשוב בפסק הדין הוא כי בית המשפט קבע כי הרשימה היא אינה רשימה סגורה וכי יתכנו מקרים נוספים אשר יענו על ההגדרה. על פניו, נפגע אשר יוכיח כי פעל בסבירות ובתום לב על מנת לאתר את הנהג הפוגע אם במועד האירוע או אם אחרי, ולא הצליח לאתר את פרטי הנהג, יוכל לזכות בפיצויים. כמו כן אם יוכיח שמניעות פיזית או מנטלית כדוגמת גילו או מצבו הפיזי מנעו ממנו או מבני משפחתו לקבל את הפרטים של הנהג אזי גם אז יזכה הפיצוי. על פניו נראה כי רק נהג אשר נהג בפזיזות כאשר לא לקח את הפרטים, בעוד שסובייקטיבית ואובייקטיבית יכול היה לקחת, הוא לא יזכה בפיצוי. לדוגמא, נוסע במונית אשר במהלך הנסיעה אירעה תאונה והוא סבר כי הפגיעה היא של מה בכך, ולכן לא לקח את הפרטים של הנהג, לא יזכה בפיצויים.

אנו סבורים כי לאחר פסק דין זה, קרנית תחויב לשלם פיצויים לקשת רחבה יותר של נפגעים, שקודם לכן לא זכו לפיצויים, מאחר ובית המשפט קבע כי הם לא שקדו שקידה סבירה.

לאור האמור, חשוב כי כל נפגע, אשר היה מעורב בתאונה, שלא בתוך רכבו או ברכב של קרוב אותו הוא מכיר, ייקח את פרטי הנהג במקרה של תאונה. למרות האמור, אם אירעה תאונה והנפגע לא יכול היה לקחת את פרטי הנהג, מטעמים שונים, עליו לנסות ולאתר את פרטיו לאחר התאונה, וזאת על מנת להוכיח שעשה כל שביכולתו לאתר את הנהג הפוגע ועל מנת שבית המשפט יתרשם כי עשה כל שביכולתו בכדי לברר את פרטי הנהג וחברת הביטוח שלו.

כל הזכויות שמורות לעו"ד ליאנה חזין רביב, משרד עו"ד רונן ברק ושות', עו"ד תאונות דרכים

ביטול הלכת זייצוב - משמע ביטול זכות הילד שנולד עם מומים לתבוע את הרשלנים שהביאו להולדתו

ביטול הלכת זייצוב

ביטול הלכת זייצוב – משמע ביטול זכות הילד שנולד עם מומים לתבוע את הרשלנים שהביאו להולדתו

בשנות השבעים, במסגרת פרשת זייצוב, הכיר בית המשפט העליון בזכותם של הורים וילדם לתבוע את הגורמים הרשלניים שלא גילו את מומיו והביאו להולדתו במקום שהוריו יוכלו לבצע הפלה. זכות הילד לתבוע הוגדרה כעילת "חיים בעוולה" וזכות ההורים לתבוע הוגדרה כעילת "הולדה בעוולה". בעוד שכל חמשת שופטי ההרכב הסכימו על זכות ההורים לתבוע את הגורם הרשלן שהביא ללדת ילד עם מום, ההרכב נחלק בדעותיו ביחס לזכות הילד לתבוע. כב' השופט גולדברג בדעת מיעוט קבע כי אין לילד זכות לתבוע, השופטת בן פורת והשופט לוין קבעו כי כאשר מדובר במקרים קשים ביותר אז ניתן להכיר בזכות הילד לתבוע ואילו השופט ברק ולוין קבעו כי ניתן לתבוע גם במקרים שאינם כה קשים.

ביטול הלכת זייצוב - משמע ביטול זכות הילד שנולד עם מומים לתבוע את הרשלנים שהביאו להולדתופסק הדין הותיר שאלות רבות בלתי פתורות ובייחוד את שאלת הקשר הסיבתי הנדרשת להוכחה בתביעות נזיקין כאשר הדבר מתייחס בעיקר לתביעת הילד, וכן את שאלת הנזק שכן לא ברור כיצד יש לחשב את הנזק, למה יש להשוות? האם בין חיים ללא מום ובין חיים עם מום? הרי הדבר אינו אפשרי שכן במקרה דנן הגורם הרשלן לא גרם למום, אלא הביא ללידת ילד עם מום במקום שבו הוריו יכלו לבצע הפלה, אם היה ניתן להם המידע בדבר המום.

במרוצת השנים נדונו בבתי המשפט מקרים רבים של ילדים שנולדו עם מומים שונים, כאשר פסקי הדין נחלקו בין הגישות, כאלו שקיבלו את גישתה של השופטת בן פורת, וכאלו שקיבלו את עמדתם של לוין וברק.

בפסק דין שניתן לאחרונה בבית המשפט העליון נדונו מספר ערעורים, בהם נדונה בשנית השאלה הקשה והמוסרית, האם ילד שנולד עם מומים שלעיתים הינם מומים קשים ביותר, יכול לתבוע את הגורם הרפואי הרשלן שהביא להולדתו ולא גילה את המום להורים שהיו יכולים להפיל. כלומר, אותו ילד היה צריך לטעון בבית המשפט כי מוטב היה שלא היה בא לעולם.

בהרכב מורחב של שבעה שופטים, כאשר לשכת עו"ד וגם ההסתדרות הרפואית הצטרפו כידידי בית המשפט, כאשר ברקע הוגשו גם מסקנות וועדת מצא שהתכנסה בכדי לבדוק את זכות התביעה של הילוד, ביטל בית המשפט את הלכת זייצוב, וקבע, בין היתר, כי לא ניתן להכיר בזכות הילד לתבוע גם מבחינה משפטית (לא ניתן לומר כי הולדת ילד היא נזק ובשל הקושי להוכיח קשר הסיבתי) וגם מבחינה מוסרית שכן, עקרון קדושת החיים גובר על הכל, וכי גם במומים קשים ביותר, לא ניתן לומר "טוב מותי מחיי".

בד בבד עם ביטול ההלכה, החליט בית המשפט העליון להסדיר הלכה ברורה ביחס לתביעת ההורים, כלומר, בית המשפט דן בהרחבה בסוגיית הקשר הסיבתי הסבוכה, הרחיב את עילות התביעה ברמת הנזק, וכן הוסיף עילה של פיצוי בגין "פגיעה באוטונומיה" של ההורים לקבל את המידע בדבר המום, גם כאשר לא הוכח קשר סיבתי וכן קרא למחוקק להסדיר בחוק את סוגיית ההגנה על כספי הפיצויים של הקטין והכל כפי שיובהר להלן:

שאלת הקשר הסיבתי

שאלת הקשר הסיבתי, הינה שאלה סבוכה שכן מלאכת ההכרעה בשאלה קיומו של קשר סיבתי בין הפרת חובה הגילוי של הרופא לבין נזק בדמות הולדת בעוולה-אינה קלה כלל ועיקר והיא מצריכה מבית המשפט להתחקות אחר נבכי נפשם של ההורים ולקבוע מה הייתה עמדתם בשאלת המשך ההיריון לו היו נחשפים למלוא המידע הדרוש להם, כלומר-האם ההורים היו בוחרים לבצע הפלה לו היו יודעים שהילד יולד עם מום.

בכדי להוכיח את הקשר הסיבתי נדרש בתחילה להוכיח כי וועדה להפסקת הריון היתה מאשרת להורים להפסיק את ההיריון. רק במידה והתשובה חיובית, יש להוכיח בשלב השני שההורים היו בוחרים לגשת לוועדה ולבצע הפלה.

הסדרת הכללית להפסקת הריון מוסדר בחוק העונשין ועל פי הוראות החוק, ביצוע הפסק הריון מותנה בהסכמה מודעת של האישה ומתן היתר מהוועדה להפסק הריון. סעיף 316 (א)(3) לחוק מתייחס להפסקת הריון של וולד ש"עלול להיות בעל מום גופני או נפשי". להוראה כללית זו יש להוסיף את הוראות משרד הבריאות המסבירות כיצד על הוועדה להפעיל את שיקול דעתה בהתאם לשלב שבו נמצא ההיריון. בעניין זה ישנה חשיבות להגעת העובר ל"שלב החיות" , שנקבע ל-24 שבועות מלאים. עד לאותו שבוע דנה בבקשה ועדה "רגילה" והחל מאותו שבוע "ועדה על אזורית". חוזר משרד הבריאות מיום 19.12.2007 נועד להסדיר את הפסקות ההיריון בשלב החיות, וקובע בעניין זה מדרג מפורט של מוגבלויות המדורגות מבחינת השפעתן התפקודית למוגבלויות קלות, בינוניות וקשות. החוזר קובע יחס ברור בין סוג המגבלות, הסיכויים להתממשותם ושלב ההיריון. מובהר כי כאשר המגבלה אינה מהסוג שבגינו תתיר הוועדה את הפסקת ההיריון, ישנו ניתוק של הקשר הסיבתי ואז למעשה לא קמה להורים עילת התביעה בגין "הולדה בעוולה".

עוד נקבע כי ראוי שקביעת הוועדה תשמש מעין חזקה הניתנת לסתירה בדבר עמדת ההורים ביחס להפסקת הריון. חזקה זו עשויה לסייע בפיתרון חלק מהקשיים העולים מן השלב השני הנדרש לשם הוכחת הקשר הסיבתי. כאמור, ההורים צריכים להוכיח כי אלמלא ההתרשלות היו בוחרים להפסיק את ההיריון, דבר המעורר קשיים משמעותיים שכן, יש להוכיח שורה של עובדות היפותטיות (מה היה קורה לו ההורים היו יודעים בשלב ההיריון על המום, האם היו פונים לוועדה? האם הוועדה היתה מאשרת הפסקת הריון והאם בסופו של דבר ההורים היו מבצעים את הפסקת ההיריון?). קושי נוסף עולה מהבחינה המעשית, שכן יש קבוצות תובעים מסוימות שבתי המשפט הסיקו לגביהם מראש שלא היו בוחרים לבצע הפלה, בשל אורח חייהם או דתם, בעיות פוריות וקושי להרות ונתוני גילה של היולדת. לדוגמא: יולדת חרדית מבוגרת שהריונה הושג בטיפולי פוריות מפרכים עשויה להתקשות להוכיח כי הייתה מבצעת הפלה וזאת בהשוואה לאם חילונית צעירה שלה מספר ילדים והריונה הושג באופן ספונטני. מצב זה יותר הפליה בין הורים שמוכנים לשאת בעול הגידול של ילד עם מום לבין הורים שאינם מוכנים לשאת בעול שכזה מכל סיבה שהיא ולכן הדבר מעורר קושי רב ולפיכך בפסיקות רבות הועלתה העמדה לפיה ניתן לוותר כליל על הדרישה כי יוכח שההורים היו במצעים הפלה ולהחליפה בהנחה משפטית שכך היה.

חרף הקושי, קבע בית המשפט העליון כי לא ניתן לוותר על הדרישה להוכיח את שאלת הקשר הסיבתי שבין ההתרשלות לנזק (מסקנה שהתקבלה גם בוועדת מצא), שכן מדובר כל יסוד מיוסדות עוולת הרשלנות ועשוי להביא להטלת אחריות על מי שאולי לא גרם בפועל לנזק. לאור האמור, החזקה הניתנת לסתירה, הנסמכת על החלטתה של הוועדה המוסמכת תסייע להתגבר על חלק מהקשיים. כלומר, מקום בו ביצוע הפלה מותר על פי המוסכמות החברתיות כפי שהיא מתבטאת בקריטריונים המנחים את הועדות להפסקת הריון, ניתן להניח כי הפרטים בחברה היו מכלכלים צעדם בהתאם, כאשר לכל אינדיבידואל גם כזה שיש לו שיוך דתי יש זכות בחירה והוא לא חייב להתנהג לפי קבוצתו.

פגיעה באוטונומיה

עוד נקבע כי גם כאשר הוכח שהוועדה היתה מאשרת הפסקת הריון ואילו לא עלה בידי התובעים להוכיח כי היו מפסיקים את ההיריון, עדיין לא נשללת מהם הזכות לקבל פיצוי בגין הנזק שנגרם להם עקב הפגיעה באוטונומיה שלהם, כעילה נפרדת, כלומר: בגין הפגיעה בזכותם לקבל החלטה כה משמעותית בחייהם באופן מושכל.

שאלת הנזק וחישוב הפיצויים

  1. עד גיל הבגרות: בעניין זה עולה השאלה האם ההורים זכאים לפיצוי רק בגין ההוצאות העודפות שנגרמו להם עקב הולדת ילד עם מום לאחר ניכוי הוצאות הבסיס הדרושות לגידול ילד בריא, או האם לגבי מלוא ההוצאות, לרבות הוצאות הבסיס. בתיקי נזיקין רגילים, אין חולק כי הפיצוי הניתן הוא בגין ההוצאות העודפות בלבד. בית המשפט קבע כי יש לפצות את ההורים בגין ההוצאות העודפות בלבד, עד לגיל הבגרות (שכן הילד עצמו אינו נזק ולעולם אין לראותו ככזה מרגע שהגיע לעולם והוריו נהנים מיתרונותיו הבלתי מוחשיים).
  2. מגיל הבגרות: לאחר הגיעו של הילד לגיל הבגרות, יש לפסוק להורים פיצוי בגין תמיכתם בו מאחר ותלותו בהם נמשכת גם בתקופה זו ועד לסוף תוחלת חייו.

בתקופת בגרותו הילד אמור להשתכר למחייתו אלמלא נכותו. ככל שהילד מוגבל בכושר השתכרותו, מוטלת על הוריו החובה {על פי חוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות)} לקיימו ולהשלים את מה שנגרע ממנו. במילים אחרות בבגרותו נושאים ההורים במלוא הוצאות הילד- גם המיוחדות הנובעות מנכותו וגם בהוצאות הרגילות בהן היה נושא בעצמו אלמלא הנכות. מקום בו הילד מסוגל להשתכר למחייתו יש להפחית את שיעור ההשתכרות הצפוי. השיעור המתאים מהשכר הממוצע במשק מתוך הפיצוי המשתלם להוריו. כלומר בעת בגרותו יש לפצות את ההורים בפיצוי המלא בגין ההוצאות העודפות המיוחדות, שהן בתקופה זו הוצאות בגין קיומו וההוצאות לצרכי ריפוי וסיעוד ורק אם הוא צפוי להשתכר, יש להפחית מהפיצוי את שיעור ההשתכרות הצפוי. על פי חישוב זה זהה הסכום שישולם להורים כפיצוי לסכום שהיה משולם לילד במידה והיתה בידו עילת תביעה משלו. ברור שיש מקרים אינדיבידואלים בהם יש לסטות מהפיצוי האמור לעיל, למשל כאשר הילד שוהה במוסד, ולכן ההוצאות בגין ריפוי וסיעוד פוחתים.

כלומר הורי הילד זכאים לפיצוי בגין הוצאות עודפות הכוללות, בין היתר, הוצאות רפואיות, הוצאות דיור, ניידות, הוצאות שיקום, חינוך, עזרת צד ג' ועוד. בנוסף בבגרותו זכאים ההורים לפיצוי בגין הוצאות קיום.

נזק שאינו נזק ממון- כאב וסבל: במקרי "הולדה בעוולה" הנזק הנפשי של ההורים מתמשך לאורך כל חייהם. אין זה נזק חד פעמי. ההורים נדרשים לטפל כל חייהם בילד, הם חשופים לסבלו שהופך לסבלם וכל חייהם משתנים מהקצה אל הקצה ולפיכך מגיע להם פיצוי גבוה ומשמעותי.

פגיעה באוטונומיה: ראש נזק זה מתייחס לפגיעה הממשית בזכותם של ההורים לקבל את האינפורמציה המלאה ביחד למצב העובר וזאת על מנת שיוכלו לשקול צעדיהם. במקרים רבים מדובר בפגיעה של ממש והנזק בגין פגיעה באוטונומיה יכול לעמוד בפני עצמו, כלומר ניתן לקבל פיצוי בגין הפגיעה באוטונומיה גם בהיעדר נזק אחר ובמקרים אחרים ניתן לקבל פיצוי בנוסף או במצטבר. באותם מקרים בהם ישוכנע בית המשפט כי נגרמה פגיעה באוטונומיה של התובעים, כזו הנוגעת לליבת הזכות ובעניין מהותי-עליו לפסוק פיצוי הולם שישקף את חומרת הפגיעה.

הגנת הכספים: ועדת מצא פנתה למחוקק להסמיך את בית המשפט לכלול בפסק הדין הוראות לעניין שימוש בכספי הפיצויים, ככל שיימצא לנכון לשם הבטחת כספי הפיצויים. בית המשפט העליון קרא גם הוא למחוקק לעשות כן.

לסיכום, פסק הדין, אנו עדים לכך שבית המשפט העליון ביטל את עילת התביעה של הוולד, אך הוסיף לראשי הנזק של ההורים, כך שלמעשה כמעט ולא נגרע דבר מהפיצוי המוענק בסופו של יום, למעט בסוגיית כאב וסבל של הוולד שאינו זכאי לפיצוי.

בכל מקרה יש לזכור שמעבר לתביעת ההורים זכאי הוולד ובני משפחתו לגמלאות רבות במסגרת המוסד לביטוח לאומי, בין היתר, גמלאות ילד נכה, ניידות, עזרת הזולת, וקצבת נכות כללית לילד כשיגיע לבגרות. את מלוא הפיצוי מהמל"ל יש להפחית מכל פיצוי שיקבע על ידי בית המשפט.

כמו כן, יש לציין כי ביום 6.6.2012 אישרה מליאת הכנסת בקריאה טרומית, את הצעת חוק "פגועים מלידתם" של ח"כ מאיר שטרית (קדימה). על פי הצעת החוק מציע ח"כ שטרית שתוקם קרן לאומית אשר תעביר פיצוי אוטומטי לכל משפחה שנולד בה ילד עם מום מולד או גנטי אשר גורם לנכות קשה, מבלי שיהיה צורך להוכיח מחדל של הרופא ומבלי שתהיה להורים אפשרות לתבוע את הרופאים הרשלנים. התשלום לנפגע יחושב בהתאם לגובה הנזק וישולם חודשית ולא באופן חד פעמי בכדי לשמור על האינטרס של הילד.

על פי שטרית הרעיון העומד מאחורי הצעת החוק, הינו לצורך עשיית צדק חברתי שכן לא תמיד הורים יכולים לנהל תביעה משפטית שתארך שנים שכן מדובר בהוצאה כלכלית כבדה, ובנוסף ישנן משפחות דתיות או ממגזרים שונים שלא עושים הפלות ואז בעצם אין להן עילת תביעה. בנוסף הזכיר שיטרית את הרפואה המתגוננת הנהוגה היום בישראל, והפלות מיותרות המבוצעות מדי שנה עקב רפואה מתגוננת.

כאמור ההצעה עברה בקריאה טרומית ואולם שטרית הבהיר כי לא יקדמה הלאה ללא ניסוח חוק בין שלושת המשרדים הרלוונטיים: אוצר, בריאות ומשפטים.


כל הזכויות שמורות לעו"ד ליאנה חזין רביב, משרד עו"ד רונן ברק ושות', המתמחה בתביעות רשלנות רפואית, תביעות נזיקין, תביעות ביטוח ותאונות דרכים 16.6.2012.

מימוש זכויות נפגעים במוסד לביטוח לאומי

מימוש זכויות נפגעים במוסד לביטוח לאומי

מימוש זכויות נפגעים במוסד לביטוח לאומי

המוסד לביטוח לאומי הינו מוסד סוציאלי במסגרתו משלמת המדינה קצבאות שונות לזכאים בתחומים שונים אותם ניתן לחלק לשני סוגים. הסוג הראשון: חולים ונפגעים אשר עשויים להיות זכאים לקצבאות והטבות שונות במסגרת אגף נכות כללית, נכות מעבודה, קצבאות ילד נכה, קצבאות ניידות והטבות על פי הסכמי ניידות, נפגעי פעולות איבה, נפגעי גזזת, נפגעי פוליו, שירותים מיוחדים, סיעוד, קצבאות תלויים ושיקום והסוג השני: מבוטחים אשר זכאים להטבות, ובין היתר, דמי לידה, קצבאות אבטלה, הבטחת הכנסה, זקנה קצבאות שארים וכדומה. ההטבות והקצבאות המשולמות למבוטחים, מפורטות בחוק המוסד לביטוח לאומי ובתקנות שהותקנו מכוח החוק. במסגרת דיון זה, ננסה להסביר אילו זכויות ניתן לקבל במסגרת המוסד לביטוח לאומי לנפגעים שונים במחלקות השונות.

הרבה מהתביעות אשר מוגשות לביטוח לאומי מתייחסות לתביעות הקשורות לנזקים שאירעו בעבודה (אגף לנפגעי עבודה) ולתביעות לאגף נכות כללית ולפיכך נפתח ונסביר מהו ההבדל ביניהם.

דמי תאונה:

חוק ביטוח נפגעי תאונות מזכה בתשלום את מי שנפגע בתאונה, ועקב התאונה איבד את כושרו לתפקד. החוק חל על כל אדם, תושב ישראל, שמלאו לו 18 שנים ועדיין לא הגיע לגיל הפרישה, לרבות עקרת בית שאינה מבוטחת בביטוח הלאומי. הקצבה לפי חוק זה משולמת לכל היותר בעד 90 יום של אבדן כושר התפקוד. יחד עם זאת, דמי התאונה לא ישולמו לנפגע אשר זכאי בעד אותה תקופה לתשלום בשל אבדן כושר העבודה או התפקוד מטעמי בריאות על פי חוק, כגון דמי מחלה, חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים; או על פי הסכם קיבוצי; או על פי תקנון של קופת גמל של קרן ביטוח או של קרן פנסיה; או על פי חוזה עבודה, אם התאונה אירעה תוך כדי ועקב עבודה – במקרה זה הזכאות תהיה ל"דמי פגיעה", לאדם שהתאונה אירעה לו בעת ששהה במוסד לטיפול רפואי או סיעודי, שניתנים בו אכסון וכלכלה, למי שמשרת בצה"ל או למי שנמצא במאסר. הרעיון בבסיס תשלום דמי התאונה הינו כי אדם, אשר אין לו מקור הכנסה עקב התאונה יזכה לפיצוי כלשהו ולא יישאר ללא כל הכנסה.

על הנפגע בתאונה להיבדק בדיקה רפואית בתוך 72 שעות משעת התאונה. מי שלא נבדק בתוך פרק הזמן הזה, עלול לאבד את זכותו לדמי תאונה. כמו כן יש להגיש את התביעה בתוך 90 ימים מיום הפגיעה. שיעור דמי התאונה יהיו כשיעור דמי הפגיעה. 75% מהשכר הממוצע עובר לתאונה.

נכות כללית:

כל אדם מעל גיל 18 ועד גיל הפרישה, אשר סובלים מליקויים רפואיים שונים, זכאים להגיש תביעה לאגף נכות כללית, כעבור 90 ימי מאז אירעה לו התאונה או התגלתה המחלה.

מי זכאי לקצבה? וועדה רפואית קבעה לנכה נכות רפואית בשיעור של 60% או נכות רפואית של 40% כאשר בגין אחד הליקויים לפחות נקבעה נכות בשיעור של 25%. לעקרת בית נכות בשיעור 50%. כמו כן ובמצטבר נקבע כי הנכה איבד לפחות 50% מכושרו להשתכר. כמו כן ישנו מבחן הכנסה -כלומר, על מנת לזכות בקצבה צריך להראות כי הנכה אינו משתכר או משתכר שכר נמוך ב-25% מהשכר הממוצע במשק או ששכרו ירד ל-50% ומעלה.

יש לציין כי גובה הקצבה המירבי הינו כ-2,400 ₪ בתוספת תלויים למי שיש תלויים.

עד מתי מקבלים את הקצבה: כל עוד הנכה ממשיך לעמוד בתנאים הקבועים בחוק, ועד גיל הפרישה, אז מוחלף הקצבה לקצבת זקנה.

מי קובע את הנכות: הנכות נקבעת על ידי וועדה רפואית מדרג ראשון. עליה ניתן לערער לוועדה מדרג שני בכל שאלה. על וועדת הערר ניתן לערער לבית הדין לעבודה בשאלה משפטית בלבד.

תביעה להחמרה: ניתן להגיש בכל חצי שנה.

זכויות נפגעי תאונות עבודה:

כאשר אנו מדברים על זכויות לנפגעי תאונות עבודה אנו מדברים על מספר סוגי נפגעים:

  1. נפגעי תאונות דרכים אשר קשורות לעבודה. תחת ההגדרה נכנסת כל הפעילות הקשורה לעבודה, כלומר תאונת דרכים בדרך למקום העבודה, תאונה במהלך העבודה ותאונה בדרך הביתה.
  2. נפגעים אשר נפגעים בתאונות עבודה כגון נפילה מפיגום, תאונות בדרך לעבודה שאינה תאונת דרכים, פציעה ממכונות, וכדומה.
  3. נפגעי עבודה שהתפרצה אצלם מחלה כלשהי עקב אירוע מיוחד שהתרחש בעבודה(כגון סכרת, דום לב, אירוע מוחי, טרשת נפוצה וכדומה). אז יש להוכיח שני דברים במצטבר. האחד, שאירוע היה אירוע חריג וחד פעמי והשני הוא שיש קשר סיבתי בין הלחץ בו היה נתון הנפגע ובין המחלה שהתפרצה.
  4. מחלות מקצוע. אדם אשר יכול ללקות במחלה עקב חשיפה לתנאי עבודה "מזיקים" במסגרת עבודתו. לדוגמא, נזקי שמיעה עקב חשיפה לרעש, מחלות כגון סרטן עור או סרטן ריאות כתוצאה מחשיפה לחומרים מסרטנים, תסמונת תעלה קרפלית עקב הקלדה מרובה וכדומה. בחוק המוסד לביטוח לאומי ישנה רשימה סגורה של מחלות מקצוע אשר נכנסות להגדרה. על הנפגע להוכיח כי החשיפה לתנאי העבודה המזיקים היא שגרמה לאותה מחלה להתפרץ.
  5. מיקרו טראומה. מחלה שמתפתחת באופן הדרגתי. לדוגמא אנשים אשר עובדים עם מכשירים אשר גורמים כל פעם לפגיעה קטנה אשר מביאה בסופו של יום לפגיעה גדולה. כגון עבודה עם מסור כביש אשר גורמת לרטט של הכתפיים ועשויה להביא בסופו של דבר לקרע בגידי הכתף.
  6. סוג נוסף של נפגעים – תלויים בנפגע בעבודה. אדם אשר נהרג בתאונת עבודה -התלויים בו יכולים להגיש תביעה להכרה בהם התלויים בנפגע בעבודה ואז יזכו גם הם להטבות שונות ומגוונות.

דמי פגיעה:

אדם אשר נפגע בתאונת עבודה זכאי לפיצוי בגין ימי היעדרות מהמוסד לביטוח לאומי. על הנפגע להגיש למוסד לביטוח לאומי טופס תביעה לדמי פגיעה. המוסד לביטוח לאומי משלם עד 91 ימים כאשר בסיס השכר הינו 75% ממוצע השכר בשלושת החודשים לפני התאונה. כעקרון, ישנה תקרה לדמי פגיעה חודשיים שלא יעלו על 25,597 ₪.

חשוב להדגיש כי אם חופשת המחלה של העובד פחותה מ-12 ימים, 3 הימים הראשונים ישולמו על ידי המעביד בשיעור של 75% מהשכר ואת שאר הימים יקבל מהמוסד לביטוח לאומי. באם חופשת המחלה עולה על 12 ימים, העובד יקבל ממעסיקו את 9 הימים הראשונים והשאר ישולם ועל ידי המוסד לביטוח לאומי.

נכות:

כאמור, לאחר 91 ימים, זכאי הנפגע להגיש תביעה לקביעת דרגת נכות, אז יעמוד בפני וועדות רפואיות אשר ייקבעו את נכותו. היה ותקבע לו נכות ישולמו לו גמלאות או קצבאות. היה ותקבע נכות זמנית הוא יקבל קצבאות עד לקביעה סופית של אחוזי הנכות. יובהר כי נכות פחותה מ-9% אינה מזכה בגמלה כלשהי. נכות בשיעור של 9% -19% מזכה בגמלה חד פעמית המבוססת על שיעור הנכות במכפלת 75% מהשכר הממוצע עובר לתאונה במכפלת 43 גמלאות, אלא אם התביעה הוגשה באיחור. והחל מנכות בשיעור של 20% ומעלה יהיה העובד זכאי לקבצה חודשית המבוססת אף היא על גובה שיעור הנכות במכפלת 75% מהשכר עובר לתאונה.

תקנה 15

על פי תקנה 15 לתקנות המוסד לביטוח לאומי, רשאית הוועדה הרפואית להעלות את הנכות שנקבעה ב-50% וזאת בהתחשב בגילו, מינו והירידה בהכנסתו של הנפגע. יחד עם זאת מי שנקבע לו נכות הפחותה מ-20% הוועדה אינה רשאית להוסיף נכות על פי תקנה 15 אשר תביא את הנפגע להיות זכאי לקצבה חודשית, אלא רק עד לשיעור של 19%.

נכה נזקק:

נכה שהוכר כנכה באופן זמני ואין לו מקור הכנסה, יכול להגיש תביעה להכיר בו כנכה נזקק על פי תקנה 18 לתקנות, ואם יוכר כנכה נזקק תשולם לו קצבת נכות מלאה. בשיעור של 75% משכרו.

באם המוסד לביטוח לאומי אינו מכיר בתאונה כתאונת עבודה:

לעיתים המוסד לביטוח לאומי דוחה את התביעה להכרה בתאונה כתאונת עבודה ואז יש להגיש תביעה לבית הדין לעבודה, על מנת שבית הדין יבחן את סיבת הדחייה ויקבע האם היא מוצדקת. במקרים רבים, כאשר מדובר בדחייה על בסיס רפואי לדוגמא במצב של התפרצות מחלה על רקע של תאונה לכאורה, ימנה בית הדין מומחה יועץ שיקבע האם המחלה התפרצה עקב התאונה.

ערעור על וועדה הרפואית:

על קביעת הוועדה מדרג ראשון ניתן להגיש ערר לוועדת הערר בכל שאלה. כלומר, אם הנכות אינה מוצאת חן בעיני העובד. על וועדת הערר ניתן להגיש ערעור בשאלת חוק בלבד לבית הדין לעבודה. לדוגמא: אם הוועדה התעלמה ממצאי בדיקה מסוימת אשר הדגימה ממצאים או אם הוועדה לא נימקה את החלטתה.

חשוב לציין כי בזמן הנכויות הזמניות יכול העובד לשוב לעבודה ולהמשיך לקבל את הקצבאות. כמו כן, עובד אשר אינו יכול לשוב לעבודה ואין לו מקור הכנסה, יכול להגיש בקשה להכרה בו כנכה נזקק ואז הוא יקבל קצבאות מלאות, בגובה 75% משכרו.

תביעת החמרה בנוסף, לאחר שנקבעת נכות לצמיתות, יכול העובד להגיש כל חצי שנה תביעה להחמרת מצב.

טיפולים רפואיים:

על פי חוק ביטוח בריאות ממלכתי, יקבל הנפגע טיפול רפואי, כולל תקופת החלמה, התאוששות ושיקום, משירותי הבריאות במדינה, וזאת בהתאם לחוק הביטוח הלאומי.

עובד אשר נפגע בתאונת עבודה צריך להמציא טופס 250 שחתום על ידי המעביד למוסד הרפואי.

ההבדל בין נכות כללית לנכות מעבודה

חשוב לציין כי אם הנפגע נפגע בתאונת עבודה, רצוי לו למצות את זכויותיו באגף נפגעי העבודה ולא בנכות כללית ואף להילחם על כך, מאחר והתשלומים אשר משולמים על ידי המוסד לביטוח לאומי באגף נפגעי העבודה נגזרים מהמשכורת של הנפגע עובר לתאונה בעוד שהקצבאות בנכות כללית הינן קצבאות מינימאליות.

באם הנפגע בחר ללכת בשני המסלולים, עקב עיכובים שחלו בהכרה בתאונת כתאונת עבודה, בכל מקרה, לא ניתן לקבל שתי קצבאות, ולאחר שאותו נפגעי ימצה את זכויותיו, הוא יתבקש לבחור באחת הקצאות, כאשר הבחירה הטבעית הינה בחירה בקצבה הגבוהה יותר.

כמו כן חשוב לדעת, כי קצבת נכות כללית משולמת על גיל הפרישה ואז היא מתחלפת לקצבת זקנה, בעוד שאת קצבת הנכות מהעבודה, ניתן להמשיך ולקבל עד סוף תוחלת חיים במידה והיא גבוהה יותר מקצבת הזקנה.

שירותים מיוחדים

קצבת שירותים מיוחדים תינתן לכל אדם עד גיל פרישה הזקוק לעזרה בפעולות היום-יום כמו צורך בעזרה בלבישה, צורך בהאכלה, ברחיצה ואשר אינו שולט בהפרשות או שזקוק להשגחה רצופה למניעת סכנת חיים לעצמם או לאחרים.

בהתאם לחוק המוסד לביטוח הלאומי מי שזכאי לקצבה הינו: כל מי שמבוטח וגילו מ-18 שנה עד גיל פרישה, והוא נמצא בישראל. מקבל קצבת נכות אשר נקבעה לו על-ידי הביטוח הלאומי. הנכות הרפואית הינה בגובה של-60% לפחות (לעניין שירותים מיוחדים), או כל מי שהוכר כנכה בגובה של 75% אך אינו מקבל קצבה. בתנאי שהוא אינו מקבל הטבות אחרות שנקבעו על פי הסכם ניידות. (למעט מקרים חריגים) והוא אינו מאושפז במוסד שקיימים בו שירותים כמו רפואה, שירותי סיעוד, או שירותי שיקום.

ניידות:

גמלת ניידות שניתן לתבוע במסגרת התביעה למוסד לביטוח לאומי מוענקת למי שיש להםליקויים ברגליים המגבילים אותם בניידות כמפורט בהסכם הניידות על פי סוגי הפגיעה ושיעור המוגבלות בניידות.

מי המוגבל בניידות הזכאי לגמלה:

תושב ישראל הנמצא בישראל ומלאו לו 3 שנים ועדיין לא מלאו לו 67 שנים.
בתנאים מסוימים מאשר המוסד לביטוח לאומי גמלת ניידות לשני אחים או יותר, שלכל אחד מהם נקבעו לפחות 80% מוגבלות בניידות והם מתגוררים באותה הדירה, גם אם טרם מלאו להם 3 שנים. המשך הזכאות לאחר גיל 67 כפוף לתנאי הסכם הניידות.

הזכויות להן עשוי להיות זכאי המוגבל בניידות:

  1. קצבת ניידות חודשית לבעל רכב – להשתתפות בהוצאות השימוש ברכב גם אם הרכב נרכש ללא הלוואה עומדת.
  2. קצבת ניידות חודשית לחסר רכב – למימון הוצאות הניידות.
  3. קצבת ניידות לבעלי רכב משותף.
  4. תוספת לקצבת ניידות למשתכרים למי שהמרחק מביתו למקום עבודתו וחזרה 40 ק"מ לפחות.
  5. הלוואה עומדת לקונה רכב חדש – משמשת למימון המסים החלים על הרכב.
  6. הלוואה מקרן הלוואות לקונה רכב חדש, בדרך כלל רכב ראשון -הלוואה לצורך קניית הרכב, בנוסף להלוואה העומדת המממנת את המסים.

סיעוד

המוסד לביטוח לאומי עשוי לשלם קצבת סיעוד לאנשים אשר מוגבלים ביותר בתפקוד היומיומי. על פי המבחנים שנקבעו במוסד לביטוח לאומי, חולה סיעודי הוא אדם שאינו יכול לבצע בכוחות עצמו חלק מפעולות היום יום הבאות:

  1. לקום ולשכב
  2. להתלבש ולהתפשט
  3. להתרחץ
  4. לאכול ולשתות ללכת
  5. לשלוט בצרכים ולהשתמש בשירותים

יש לציין כי גם חולי אלצהיימר ותשושי נפש יחשבו גם הם לחולים סיעודיים.

לאחר בדיקה של מצב בריאותו ומצבו הכלכלי יקבל החולה עזרה במימון 10 – 15 שעות עבודה שבועיות של מטפלת המגיעה לבית החולה.

נפגעי איבה ופעולות טירור

מי שנפגע כתוצאה ממעשי טרור או איבה, רשאי להגיש תביעה להכרה בו כנפגע פעולות טרור. במידה ויוכר כנפגע, יוכל להגיש בקשה להיבדק על ידי וועדה רפואית, אשר תיקבע את נכותו בין אם מדובר בנכות נפשית או רפואית. במידה ואדם נהרג, משפחתו יכולה להגיש בקשה שהמשפחה תוכר כמשפחה שכולה ואז אם אכן תוכר כך, תקבל המשפחה קצבה של משפחה שכולה. מי שתביעתו נדחתה יכול להגיש ערעור לבית הדין לעבודה.

קיימות זכויות רבות אשר נפגעים וחולים עשויים להיות זכאים להם ואולם דיון זה מתייחס לזכאויות העיקריות. להמשך בירור וייעוץ אישי לחצו כאן

כל הזכויות שמורות לעו"ד ליאנה חזין רביב, משרד עו"ד רונן ברק ושות', עורך דין נזיקין, תביעות ביטוח

25.3.2012

תביעות ביטוח

ביטוח בריאות ושב"ן

נכתב על ידי עו"ד ליאנה חזין רביב, משרד עו"ד רונן ברק ושות', עורך דין נזיקין, נזקי גוף ותביעות ביטוח.


היום חברות הביטוח מציעות ביטוחי בריאות ותאונות אישיות שונים ומגוונים. במסגרת הביטוחים מוצע כיסוי, בין היתר, עבור ניתוחים פרטיים, השתלות, תרופות מחוץ לסל הבריאות, התייעצויות עם רופאים פרטיים וכדומה. כמו כן, קיימים ביטוחים עם כיסוי עבור נכות מתאונה, מחלות קשות, כיסוי עבור שברים, מחלות נשים, תאונות אישיות, אובדן כושר עבודה וכדומה. גם קופות החולים מציעות שירותי שב"ן בתשלום נוסף, ומבטיחות כיסויים נרחבים לטיפולים וניתוחים מחוץ לסל הבריאות.

התחרות בין חברות הביטוח השונות, מביאה למחירים אטרקטיביים וזולים וכל החברות מנסות לגייס לקוחות בכל דרך אפשרית לרבות בטלפון מבלי להחתים את המבוטח על הצהרת בריאות.

חברות הביטוח המצרפות לקוחות חדשים, נהנות מהכספים המשולמים להן ואולם ביום פקודה בו הן נדרשות לשלם, הן מוצאות תירוצים שונים ומגוונים מדוע לא לשלם ודוחות תביעות חדשות לבקרים, בין היתר, בשל אי גילוי מצב רפואי קודם, גם אם אין לו קשר לתביעה הספציפית, דחיית תביעות בשל תקופת אכשרה, אי הסכמה בדבר אובדן כושר עבודה וכדומה. כמו כן, בפוליסות ביטוח ספציפיות מוצאות חברות הביטוח תירוצים נוספים לדחיית תביעות לדוגמא: ניתן למצוא בשוק פוליסות ביטוח עבור שברים ואולם הפוליסות אינן מכסות שברים מסוימים לדוגמא שברים בשורש כף היד. בביטוחים המכסים נכות מתאונה -פעמים רבות הפוליסות אינן מכסות נכות הנובעת מצלקות או הפרעות נפשיות. ביטוחי הסיעוד המוצעים לרוב הינם פיקציה בפני עצמה מאחר וחברות הביטוח ישלמו למבוטח פיצוי רק במקרה שהוא אינו מסוגל לעשות ארבע מתוך שש פעולות הרשומות ברשימה. מדובר ברשימה של פעולות בסיסיות שהרבה מהאנשים הסיעודיים יכולים לבצע, ולכן הרבה מהמבוטחים לא יקבלו כל פיצוי ושוב חברות הביטוח אשר גובות כספים רבים בגין ביטוחי סיעוד יוצאות נשכרות ומרוויחות כספים רבים על גבם של המבוטחים ולצערנו, הדוגמאות לכך רבות ומגוונות.

גם קופות החולים אשר מצויות בתחרות מתמדת עם חברות הביטוח הפרטיות ומציעות להצטרף לשירותי שב"ן ואף להעדיף אותם על ביטוח בריאות פרטי, בוחשות בצלחת ומטעות במידה מסוימת את המבוטחים. ראשית יש להבהיר, אין מדובר בביטוח בריאות אלא בביטוח רפואי אשר מקנה שירותי בריאות נוספים בלבד. בשונה מחברות הביטוח המבטחות בביטוח פרטי, אל שירותי השב"ן יכול להצטרף כל אחד, ללא תלות במצבו הרפואי או גילו. התשלום הינו אחיד לכל קבוצת גיל ובאותה תוכנית. יחד עם זאת חשוב לדעת כי הביטוח במסגרת השב"ן אינו מכסה תרופות שאינן כלולות בסל הבריאות למחלות קשות, רשימת הניתוחים המכוסים הינה רשימה סגורה, והרופאים הינם רופאים שבהסדר עם הקופה בלבד. כלומר, לא ניתן לבצע טיפול או ניתוח על ידי רופא שאינו בהסדר. כמו כן, השירותים הניתנים במסגרת השב"ן, משתנים משנה לשנה ופעמים רבות מצטמצמים לרעת המבוטח ואין לקופת החולים חובה לקבל אישור המבוטחים להקטנת הכיסויים. כמו כן מרבית השירותים כרוכים בהשתתפות עצמית.

מניסיוננו האישי, ומתיקים בהם טיפל משרדנו, למדנו ואנו למדים בכל יום מה כדאי לעשות בטרם רוכשים ביטוח ולכן אנו ממליצים:

  1. ראשית אנו סבורים כי לא כדאי לוותר על הביטוח במסגרת השב"ן, שכן למרות מגבלותיו הוא עדיין מכסה דברים קטנים וחשובים, וכן בשל העובדה שאין מגבלה על ההצטרפות לגיל ולמצב רפואי, פעמים רבות אדם שלא יכול לבטח את עצמו בביטוח פרטי, עקב מצב רפואי, יכול להצטרך לשב"ן.
  2. שנית ולאחר שהחלטנו לרכוש ביטוח פרטי, יש לערוך סקר שוק בין חברות הביטוח ולבדוק מה הן מציעות ומהי העלות.
  3. לאחר שבחרנו ביטוח, יש לקרוא היטב את הצעות הביטוח והפוליסה לרבות האותיות הקטנות, בטרם ההצטרפות לכל ביטוח.
  4. יש לבדוק איזה כיסוי ניתן במסגרת הפוליסה ומהן ההחרגות בפוליסה, כלומר מתי המבוטח אינו זכאי לפיצוי ו/או לכיסוי.
  5. ניתן לרכוש פוליסות ביטוח בריאות אשר מעניקות פיצוי במידה וניתן לקבל את השירות במסגרת השב"ן מבלי להפעיל את הביטוח.
  6. בכל מקרה לא כדאי להצטרף לפוליסה באמצעות שיחת טלפון מבלי לקבל לידך את ההצעה והפוליסה מבעוד מועד. המלצה זו טובה ונכונה גם לגבי שירותי השב"ן, שכן קופות החולים מציעות להצטרף לשירותים באמצעות האתרים שלהן באינטרנט, שם לא מצוינות כל החרגות לנפגעים מסוימים, ואולם בפוליסות עצמן מופיעות ההחרגות.
  7. כדאי לשקול לערוך ביטוח מול סוכן ביטוח, שכן אז יש גורם מקשר בינך ובין חברות הביטוח.
  8. מי שבוחר להצטרף לשב"ן במקום לביטוח בריאות פרטי, צריך להיות מודע לעובדה שנפגעים מסוימים, אשר זקוקים לניתוחים פרטיים או טיפולים שאינם בסל הבריאות, אינם זכאים לפיצוי על פי השב"ן ודווקא במסגרת ביטוח פרטי הם עשויים להיות זכאים לאותו שירות.

ואם כבר הצטרפתי לביטוח וחברת הביטוח דוחה את תביעתי, מה עושים?

בכל מקרה לא מוותרים. פעמים רבות חברות הביטוח דוחות תביעות וכל הרעיון מאחורי דחיית התביעה הינו בבחינת "שיטת המצליח". במקרים רבים בהם טיפל משרדנו, הצלחנו לשנות את החלטות חברת הביטוח ולהביא למבוטח את הפיצוי לו הוא זכאי ולכן בכל מקרה אנו מציעים לבדוק את זכאותך ואת טענות חברת הביטוח באמצעות עו"ד המתמחה בתביעות ביטוח.


 

כל הזכויות שמורות לעו"ד ליאנה חזין רביב, משרד עו"ד רונן ברק ושות', עורך דין תאונות דרכים, תביעות ביטוח, נזיקין, תאונות ילדים ותאונות תלמידים.

28.12.2011

זכאות נפגעי תאונת דרכים

זכאות נפגעי תאונת דרכים

על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975

מהי תאונת דרכים?

סעיף 1 לחוק קובע כי "תאונת דרכים" הינה מאורע אשר בו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות נסיעה. ההגדרה כוללת למעשה נסיעה ברכב, חנייה, כניסה ויציאה לרכב, תאונה במהלך דחיפת רכב וכדומה. גם פגיעה שאירעה במהלך טיפול או תיקון דרך שנעשה ברכב ובלבד שטיפול שכזה נעשה בידי המשתמש עצמו ברכב, או בידי אדם אחר – מסייע, שאין עיסוקו בכך נחשבת תאונת דרכים. גם פגיעה במהלך פעולות לוואי שונות שקשורות בנסיעה הוכרו כתאונת דרכים.

אנשים אינם מודעים לכך, שעל פי החוק והפסיקה, גם תאונות לא שיגרתיות (התנגשות של רכבים או תאונה עצמית), יכולות להיחשב תאונת דרכים ולזכות בפיצוי על פי החוק.

לדוגמא:זכאות נפגעי תאונת דרכים

  • א. אישה אשר ערכה קניות ובסיומם, ניגשה לתא המטען ברכבה, על מנת להניח את הקניות ולצאת אח"כ לנסיעה. כף ידה נפגעה מתא המטען והתאונה הוכרה כתאונת דרכים.
  • ב. במקרה בו טיפל משרדנו, אדם ביקש לצאת לנסיעה ללקוח, וביקש להכניס קרטון עם חומר פרסומי לרכב. לצורך כך, ביקש להוציא את המושב האחורי של הרכב ובעת שמשך את ידית המשיכה, קרע גיד ביד. בית המשפט הכיר בתאונה כתאונת דרכים.
  • ג. פגיעה ביד בעת סגירת דלת הרכב בעת יציאה ממנו, נחשבת תאונת דרכים.
  • ד. גם פגיעה מהדף של רכב, עשויה להיחשב תאונת דרכים. במקרה בו טיפל משרדנו רוכב אופניים ירד מהכביש כתוצאה מעקיפה מהירה של אוטובוס ונפל מאופניו והתאונה הוכרה כתאונת דרכים.

לאור האמור ומאחר ולא כולם יודעים ומכירים את החוק והפסיקה כדאי תמיד להתייעץ עם עו"ד ולברר האם התאונה יכולה להיחשב תאונת דרכים. הדבר חשוב ביותר, עוד בטרם תינתן גרסה ראשונית במשטרה ובבית החולים, מכיוון שלעיתים אי מתן גרסה מדויקת עלולה לפגוע בסיכויי התביעה בצורה משמעותית, או להביא לעיכוב משמעותי בהליכים.

מהו נזק גוף?

על פי החוק "נזק גוף" – מוות, מחלה, פגיעה או ליקוי גופני, נפשי או שכלי לרבות פגיעה בהתקן הדרוש לתפקוד אחד מאברי הגוף שהיה מחובר לגוף הנפגע בעת אירוע תאונת הדרכים, כמו למשך משקפי ראייה, מכשיר שמיעה וכדומה.

חשוב לציין כי בית המשפט הכיר גם בזכאותו של בן משפחה אשר היה עד לתאונה קשה וסבל מנזק נפשי משמעותי (על פי התנאים המנויים בפסיקה), לקבל פיצויים מחברת הביטוח.

מהו רכב על פי החוק:

בהתאם לחוק ולפסיקה ישנם רכבים שנחשבים "רכב מנועי" ועל כן פגיעה מהם מזכה בפיצויים וכאלה שאינם נחשבים "רכב מנועי". מכוניות פרטיות,מסחריות, אוטובוסים, מיניבוסים, מוניות, משאיות, אופנועים, קטנועים וכיוצא באלה כלי רכב ממונעים שייעודם העיקרי הוא לתחבורה יבשתית. גם פגיעת רכבות, טרקטורים,נגררים ונתמכים מזכה בקבלת פיצויים. לעומת זאת, כיסא גלגלים, עגלות נכים, מדרגות נעות, מעליות, קורקינט וקלנועית -אינם נחשבים רכב מנועי.

מי זכאי לפיצוי על פי החוק:

אדם שנפגע עקב תאונת דרכים, כאשר היה נהג, נוסע, או הולך רגל. וכפי שאמרנו לעתים גם בן משפחה אשר היה עד לתאונה מחרידה בה היה מעורב בן משפחה וסבל מנזק נפשי.

חשוב לציין כי על פי החוק, האחריות היא מוחלטת, כלומר מי שנפגע בתאונה ולא משנה אם התאונה אירעה באשמתו, הוא זכאי לפיצוי. גם אם התאונה אירעה כתוצאה מנהיגה במהירות מופרזת, אי ציות לתמרור, נהיגה בשכרות וכדומה, עדיין הנפגע זכאי לפיצוי מחברת הביטוח.

את מי תובעים?

הנהג והנוסעים ברכב, תובעים את ביטוח החובה של הרכב בו נפגעו, גם אם התאונה אירעה כתוצאה מרשלנות של נהג צד ג' שפגע בהם.

הולך רגל או רוכב אופניים שנפגעו מרכב, תובעים את הביטוח של הרכב שפגע בהם.

היה והנפגע, נפגע מרכב או בעת שישבתי ברכב, שלא היה מבוטח, הוא זכאי לתובע את קרנית, שהינה קרן ממשלתית לפיצוי נפגעים שאין להם את מי לתבוע במקרים שבהם אין ביטוח או בתאונת "פגע וברח", כאשר הנהג הפוגע אינו ידוע וכי מאמצים סבירים באיתורו לא צלחו.

ומה קורה אם הנפגע הוא הנהג ו/או הבעלים של הרכב ולרכב אין ביטוח?

מי שנהג ברכב שאין עליו ביטוח והוא בעצמו לא ביטח את הרכב, אינו זכאי לפיצוי על פי החוק. היה והנהג קיבל את הרכב מצד ג' -לדוגמה מעביד, ולא ידע שאין ביטוח ולא סביר היה שיידע שאין ביטוח, זכאי לפיצוי מקרנית.

במקרה זה חשוב לציין כי נוסע ברכב, גם אם ידע שאין ביטוח, עדיין זכאי לפיצוי מקרנית, אלא אם הרכב נלקח ללא רשות והנוסע ידע מכך.

כמו כן, היה והתאונה נגרמה כתוצאה מרשלנות של נהג אחר, יכול הנהג של הרכב הלא מבוטח, לתבוע את נהג צד ג', לפי פקודת הנזיקין, ואז יהיה עליו להוכיח, כי התאונה נגרמה כתוצאה מרשלנותו של נהג צד ג'.

מה קורה אם אין רישיון נהיגה בתוקף?

סעיף 7(3) לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים קובע כי מי שנהג ברכב כשאין לו רישיון לנהוג בו אינו זכאי לפיצוי לפי החוק למעט אם מדובר במקרה של אי תשלום אגרה. בתי המשפט נוטים לפרש את סעיף 7(3) כך שיחול על מקרים שבהם היעדר הרישיון נובע מעניין מהותי, בעוד שהיעדר רישיון מטעמים טכניים כגון אי תשלום אגרה, לא ישלול במרבית המקרים את הזכאות לפיצויים, ובלבד שמדובר בתקופה של עד 12 חודשים, שכן לאחר תקופה זה, פוקע תוקף רישיון הנהיגה ואז יש להוציא רישיון מחדש.

האם ישנה זכאות לתביעה אחרת, במקרה של תאונת דרכים ולא על פי החוק?

סעיף 8 לחוק קובע שמי שיש לו עילה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, אינו יכול לתבוע את נזקיו על פי חוק אחר. כלומר, היה ונפגע בתאונת דרכים, נפגע כתוצאה מרשלנות של צד ג', הוא אינו יכול לבחור לתבוע את צד ג' ולא את ביטוח החובה שלו.

כך גם במקרה של רשלנות רפואית שנגרמה כתוצאה מתאונת דרכים. כלומר, אדם הגיע לבית חולים כתוצאה מפגיעה בתאונת דרכים. בבית החולים, בוצעה כלפיו רשלנות רפואית והוא נפגע קשות. לא ניתן להפריד בין הנזקים ולתבוע את בית החולים על רשלנות. ניתן לתבוע את חברת הביטוח בלבד.

יחד עם זאת, חשוב לציין כי אם יש לנפגע ביטוחים אישיים שרכש לעצמו, הוא יוכל לתובע תגמולים מהביטוחים האישיים שרכש או נרכשו על ידי מעבידו. לדוגמה: ביטוח מנהלים, ביטוח חיים, אובדן כושר עבודה ותאונות אישיות.


כל הזכויות שמורות לעו"ד ליאנה חזין רביב, משרד עו"ד רונן ברק ושות' , עורך דין תאונות דרכים המתמחה בתאונת אופנוע, תאונות אופניים ותביעות ביטוח.

14.11.2011

מה לעשות אם נפגעת בתאונת דרכים

מה לעשות אם נפגעת בתאונת דרכים

נפגעת בתאונת דרכים – מה עושים עכשיו?

תיעוד תאונת הדרכים

  • רשום את כל המידע הנוגע לרכבים המעורבים, לרבות (א) פרטי הנהגים כולל מספר ת.ז. כתובת וטלפון (ב) מספר רישוי רכב (ג) פרטי פוליסת הביטוח.
  • רשום פרטי עדים לתאונה, לרבות שמם, מספר ת.ז., כתובת וטלפון.
  • אם הנהג השני מודה באשמתו – כדאי להחתימו במקום על הצהרה ו/או הודאה.
  • אם יש באפשרותך – צלם את מקום התאונה, את מיקום הרכבים על הכביש, את הפגיעות ברכב ואת הפגיעות בגוף.
  • יש לשמור כל קבלות על מוניות, תרופות, אביזרים אורטופדיים, העסקת עזרה של צד ג' בשכר.

טיפול רפואי

  • במידה וסבלת מפגיעות גופניות – יש לקבל טיפול רפואי ראשוני סמוך ביותר למועד התאונה.
  • יש לשמור את כל העתקי המסמכים הרפואיים המעידים על קבלת טיפולים רפואיים, לרבות דו"ח מד"א, מסמכים מחדר המיון ו/או קופת חולים, תעודות מחלה וכדומה

דיווחים

  • התקשר ודווח על התאונה לסוכן הביטוח בטלפון.
  • יש לדווח על התאונה למשטרת התעבורה בעיר בו התרחשה התאונה. רצוי לוודא שכל הפרטים באישור המשטרה הממוחשב שתקבל מדוייקים.
  • נא פנה אל עורך דין תאונות דרכים במשרד עו"ד רונן ברק, משרד עורכי דין המתמחה בטיפול בתאונות דרכים ותביעות ביטוח לצורך מילוי טופס התביעה.

יעוץ משפטי

  • לקבלת המשך הנחיות ועזרה באשר לטיפול בתביעה פנה סמוך ככל שניתן למועד התאונה לעורך דין לשם קבלת הנחיות וייעוץ משפטי.

 

 


 

כל הזכויות שמורות לעורכת הדין ליאנה חזין רביב המתמחה בטיפול בתביעות ביטוח של נזקי גוף, נזיקין, תאונות דרכים, לייעוץ משפטי ופרטים נוספים צרו קשר

 

עורכי דין במשרד רונן ברק ושות, מתמחים בטיפול בתביעות נזיקין, תביעות ביטוח, המדרש ממוקם במתחם הבורסה ברמת גן ומשרת לקוחות מכל הארץ ממטולה ועד אילת

עורך דין תאונות דרכים בתל אביב – מחפשים עורך דין נזיקין, לייעוץ עם עורך דין צרו קשר