"נלחמים כל הדרך בשבילך"
משרד עורכי דין רונן ברק ושות'
עקבו אחרינו ברשת:
עורך דין רשלנות רפואית: רונן ברק ושות'
משרד עורכי דין רונן ברק ושות' נמנה בין המשרדים המובילים בתחום תביעות הרשלנות רפואית, עורכי הדין במשרד צברו ניסיון רב בטיפול וניהול תיקי תביעות רשלנות רפואית ותיקים בהם זכינו אף הגיעו לתקשורת. במידה ונפגעתם מרשלנות רפואית, צרו עמנו קשר לייעוץ ראשוני, נבחן את התיק שלכם ונעריך את סיכויי ההצלחה ושווי התיק.
לחצו כאן לקרוא איך מנהלים תיק של רשלנות רפואית
כל אחד פונה לטיפול רפואי מדי פעם בין אם לטיפול מורכב או פשוט מצורך בריאותי או אסטטי. טיפול רפואי רשלני עלול לגרום למטופל נזק של עוגמת נפש, כאבים וסבל, אובדן כושר עבודה, נכות, ואף למוות. באחריות הרופא המטפל לאבחן את החולה ולתת טיפול רפואי המתאים ביותר למטופל בקרה נכונה ומעקב אחר תהליך ההתאוששות אחר הטיפול.
במדינת ישראל מוגשות מידי שנה אלפי תביעות רשלנות רפואית ביניהם ניתן למצוא תביעות בגין רשלנות רפואית בבדיקות הריון, רשלנות רפואית בלידה, רשלנות רפואית בניתוח, רשלנות באבחון מחלות, ביצוע ניתוחים מיותרים, אי אבחון מחלות וגידולים ממאירים , רשלנות רפואית בניתוחים פלסטיים, רשלנות בטיפולי שיניים, מתן תרופות שגוי ועוד…
עורך דין רשלנות רפואית
טיפול בתביעת רשלנות רפואית מתחיל בפגישת ייעוץ עם עורך דין רשלנות רפואית בה יש להציג בפני עוה"ד את הפרטים ונסיבות המקרה. לאחר מכן יש להתחיל באיסוף כל התיקים הרפואיים מהמוסדות הרלבנטיים הכוללין מידע בנודע למצבו הרפואי של הנפגע לפני המקרה וכל המסמכים והבדיקות הקשורות למקרה הרשלנות. השלב השלישי הוא פנייה לרופא מומחה שיתן חוות דעת מקצועית אשר תקבע אם מדובר במקרה של רשלנות רפואית. בתביעת רשלנות רפואית יש להוכיח שאכן הייתה התרשלות מצד המטפל אותה יש להוכיח באמצעות חוות הדעת הרפואית של רופא מומחה, יש להוכיח את הקשר הסיבתי בין רשלנות המטפל לבין הנזק שנגרם למטופל וכמובן צריך להוכיח שאכן נגרם נזק על ידי רופא מומחה שיקבע את שיעור הנזק ושיעור הנכות אשר בהתאם לאחוז הנכות נקבע גובה הפיצוי שינתן לתובע.
לייעוץ עם עורך דין רשלנות רפואית מלאו הפרטים בטופס צור קשר
אנא שלחו הודעה מפורטת ונחזור אליכם בהקדם
תביעה: הפדיקוריסטית גרמה לקטיעת הרגל
חולה סוכרת בן 68 מהקריות שרגלו נקטעה כתוצאה מטיפול פדיקור הגיש תביעה לרשלנות רפואית נגד פדיקוריסטית בטענה שהטיפול שנתנה לי גרם לחבלה, שהובילה לקטיעת הרגל. התביעה, בגובה 2.5 מיליון שקל, הוגשה לבית המשפט השלום בתל אביב, באמצעות עו"ד ליאנה חזין-רביב ממשרד עוה"ד רונן ברק ושות'.
לקריאת הכתבה המלאה שהתפרסמה באתר nrg מעריב לחצו כאן
רשלנות רפואית אשר הביאה למוות לאחר ניתוח שרוול לקיצור קיבה
משפחתו של מטופל, אשר נפטר לאחר ניתוח שרוול לקיצור קיבה, קיבלה פיצוי בסך 4 מליון ₪ לאחר הסכם פשרה אליו הגענו עם בית החולים.המנוח, בשנות ה-40 לחייו, התקבל לבית החולים, לצורך ניתוח לקיצור קיבה.
לאחר הניתוח הסימנים היו חיוביים והוא אף התהלך במחלקה.
30 שעות לאחר הניתוח התלונן המנוח על כאבים בטן חזקים, הציג בטן חריפה ודופק 100 ומעלה. מצב זה אמור להחשיד מידית להימצאות דלף מהניתוח והפרוצדורה המקובלת היא בדיקת CT ובמקרה של ממצאים חיוביים ניקוז ותיקון הניתוח.
במקרה הנדון, חרג הצוות הרפואי מהפרקטיקה המקובלת בכך שנתן טיפול תרופתי בלבד ללא בדיקת CT, ולכן אובחן הדלף באיחור של 18 שעות, כאשר הספסיס שנבע מזליגת תכולת המעי אל חלל הבטן, גרם לאי ספיקה רב מערכתית אשר מנעה התערבות כירורגית עקב מצבו של המנוח, ולבסוף הביאה לפטירתו".
מקרה מצער זה, של אי תשומת לב לכל נורות האזהרה המחשידות לדלף, הביאו למותו של המטופל עקב רשלנות הצוות הרפואי במעקב לאחר ניתוח שרוול לקיצור קיבה.
רשלנות רפואית – איחור באבחון אוטם שריר הלב.
התובעת, בת 55 בעת האירועים, הגיעה למוקד קופת החולים כשהיא סובלת מסימנים ברורים שיש בהם להחשיד על אוטם שריר הלב. התובעת לא פונתה מיידית לבית החולים ועל כן נגרם לה נזק קבוע בשריר הלב. למרות גילה, והעובדה שחזרה לאיתנה, קיבלה פיצוי בסך של כ-500,000 ₪ מקופת החולים.
על פי חוות הדעת של המומחה מטעמה נקבע כי:
"מהשתלשלות האירועים בתיק שלפנינו ומהיכרות עם הגישה הרפואית המקובלת, אין מנוס מהמסקנה כי הצוות הרפואי במוקד "מכבי" חרג מהפרקטיקה הרפואית המקובלת והסבירה בנקודות הבאות:
בדיקת ה-א.ק.ג. פורשה כ"ללא סימני איסכמיה" על אף קיומם של סימנים פתולוגיים מובהקים: בתרשים ניתן לראות עליית קטע ST בחיבורים V1-2 וירידות ST בחבורים רציפרוקליים II ,III ,aVF, V5-6. שינויים אלה מעידים על אירוע איסכמי חריף (מסוג (STEMI בדופן אנטרו-ספטלי של הלב.
לא בוצעה בדיקת אנזימים לבביים / טרופונין: על פי ההנחיות המקובלות – בנוכחות כאבים אופייניים לתסמונת כלילית חדה – גם תרשים א.ק.ג. אשר פורש כתקין אין בו בכדי לשלול תסמונת כלילית חדה כמתואר לעיל. כאשר עולה החשד – יש לבצע בדיקת טרופונין היות ויתכן כי מדובר במופע של NSTEMI. [3][1]
אמנם ניתנה הפניה למיון- אך כאופציה ולא כ- MUST, לא הוזמן פינוי בהול באמבולנס: בכל מקרה של חשד לתסמונת כלילית חדה יש לבצע פינוי באופן בהול לבית החולים. בכל מקרה אין לשחרר אדם החשוד כחולה בתסמונת כלילית חדה לביתו. בנוסף, כל עיכוב בהגעה לחדר הצנתורים גורם לנזק נוסף לשריר הלב ומעלה את הסכנה לתמותה / להחמרת התחלואה הלבבית.
מקרה רשלנות רפואית שהסתיים בפשרה בה התובע קיבל פיצוי בסך של 650,000 ₪.
ר' אובחן כסובל ממחלקת בירגר אשר פוגעת בכלי דם.
ר' הגיע לרופא המשפחה עם אדמומיות באצבע ברגל. לאחר ניסיון טיפול במשחות, נשלח לכירורג בקופת חולים לשקול עקירה של הציפורן. הכירורג ציין כי הוא סובל מסימנים של זיהום מקומי עם תלישה חלקית של הציפורן. בפועל לא היתה תלישה אלא התרוממות חלקית של הציפורן.
ר' אובחן כסובל מפטרת – אשר היתה דיאגנוזה שגויה שכן הוא סבל מאוניכוליזיס שהינה תופעה של התנתקות הציפורן מהבשר. הקצה החופשי מתעוות ומתפשט לאורך האיזור בו פעם הייתה ציפורן ורדרדה ובריאה וחלק גדול מהציפורן נעשה לבן. מתחת לציפורן נוצר חלל גדול שמאפשר הצטברות לחות וקרקע פורייה להתפתחות פטרת.
הכירורג החליט לעקור את הציפורן. הטיפול והאבחנה היו שגויים.
נשאלת השאלה מדוע לא העבירו אותו לטיפול אצל מומחה כלי דם ומשם המשך טיפול??? לאף רופא אסור לבצע פעולה כירורגית בחולי בירגר ללא התייעצות עם מומחה כלי דם.
בתאריך 19.06.2020 – חזר ר' לרופא הכירורג שהוציא לו את הציפורן עם צבע לא טוב באצבע וגם כאבים. בשלב הזה הוא קרא לרופא אחר על מנת שיבוא להסתכל.
הרופא השני, הגיע עם מכשיר קטן לבדיקת זרימת הדם (רמקול שמחובר לו מיקרופון שבעזרתו אפשר להאזין לזרימת הדם) כאשר הרופא שם את המיקרופון הירך שמעו זרימת דם.
ברגע שהרופא שם לו את המיקרופון בכף הרגל קרוב לאצבעות מייד שני הרופאים הסתכלו אחד על השני והבינו את הטעות, הרופא השני אמר לו "יש לך זרימת דם ג'יפה בכף רגל"
באותו הרגע הרופא הכירורג שהוציא לו את הציפורן שלח אותו עם הפנייה דחופה לדופלר עורקים (למרות שצויין שנשלח ב31.05.2020 זה שקר) לרופא כלי דם.
מדוע למה לא נשלח מהתחלה לרופא כלי דם? הוציאו את הציפורן עם דיאגנוזה שגוייה וממילא זה לא הטיפול לפטרת. למה לא עשו צילום לראות שזה לא זיהום בעצם בכלל??
"גם אם לחולה היתה ציפורן חודרנית עם זיהום, כשלון טיפל שמרני מחייב טיפול כירורגי- עקירה חלקית או מלאה של הציפורן. בנוכחות מחלת בירגר צפויה החלמה קשה עד כדי אובדן אצבע. אי ביצוע עקירה יכול להביא לחוסר שליטה על הזיהום ותוצאות קשות בהרבה.
אין הוראת נגד לביצוע הפרוצדורה במקרים אלו אלא אף חובה בשל הסיכוי הגדול להתפתחות זיהום והחמרה עקב כך. זיהום יכול להתמקד מתחת לציפורן ולכן יש צורך לעיתים לעקור את הציפורן על מנת ליעל את הטיפול המקומי"
רק מומחה כלי דם יכולים להחליט אם לבצע פעולה כירורגית.
בנוסף בשום מקום לא אובחנה ציפורן חודרנית.
התוצאה היתה כריתה חלקית של האצבע וטיפול במשך שנה בתא לחץ
בפשרה אשר התקבלה בימים אלו – קיבל התובע פיצוי בסך של 650,000 ₪.
מקרה מוות כתוצאה מרשלנות רפואית עם פיצוי בסך של 1,200,000 ₪
ל' סבלה ממחלת קרוהן בת 59 במותה. המנוחה היתה האפוטרופסית של נכדיה על פי צו בית המשפט.
- ל' הגיעה לבית החולים לאחר שהופנתה לניתוח כריתת מעי בהמלצת הגסטרואנקולוג על פי בדיקת CT משנת 2013 ובדיקת קולונוסקופיה, כאשר האינדיקציה היתה חסימה באילאום הטרמינלי למרות שהיו יציאות.
- על רקע עישון כבד, סבלה המנוחה מברונכאקסטזיות ובהמלצת פולמונולוג החלה נטילת פרדניזון וזאת החל משבוע עובר לניתוח. כמו כן, פנתה המנוחה פעמיים לבי"ח בשל תסמינים של חסימת מעיים חלקית.
- ביום 22.4.14 התקבלה המנוחה לאשפוז במחלקה כירורגית ב' אצל הנתבע ובאותו יום הוחתמה על טופס כללי להסכמה לניתוח כריתת קולון ימני, על ידי רופא לא מזוהה על פי החתימה.
- ביום 23.4.14, תחת הרדמה כללית, נותחה המנוחה בגישה לפרוסקופית שבה שוחרר המעי הגס הימני לרבות כפף ימני והוצא המעי הגס הימני לרבות האילאום הסופי לאחר ניוד מספק, דרך חתך בדופן הבטן, בקו האמצע מעל הטבור, כריתתו והשקה מכשירנית בין קצה המעי הדק והגס, כך על פי דו"ח הניתוח.
- לאחר הניתוח, הועברה המנוחה למחלקה הכירורגית ללא זונדה לקיבה, כעולה מרשומת הסיעוד.
במסגרת התביעה נטען כי
(1) המנתחים כשלו בטכניקה הניתוחית כשביצעו בחוסר מיומנות את הכריתה וההשקה במעי הגס, ולא ניתן לברר על פי הרשומה, גם לא לפי הדו"ח הפתולוגי את תקינותם של קצוות המעי שנכרתו. כתוצאה מכך ביצעו השקה שאספקת הדם היתה בלתי מספקת וזה הוביל לדליפה מקו ההשקה.
(2) הצוות הרפואי שעקב אחר המנוחה לאחר הניתוח, לא זיהה מבעוד מועד את הסיבוך שסימניו הראשונים צריך היה לזהות ב26.4.14, קרי, שלושה ימים לאחר הניתוח, בעקר עקב חוסר מעורבותם של רופאים בכירים במעקב הקליני והרנטגני לאחר הניתוח כדלקמן :
(א) לא הכינו כדבעי את המעי הגס לניתוח, לנוכח החסימה החלקית באזור האילאו-צקלי בה היה שרוי לפני הניתוח. בהמשך לא סיפקו את הטיפול האנטיביוטי כנדרש.
(ב) לא זיהו גורמי סיכון להתפתחות הדליפה, קרי המשך מתן סטרואידים וולטרן.
(ג) נתנו משככי כאבים ותרופות אופיתים באופן מסיבי ומבלי לבצע מעקב קליני לרבות בדיקה פיזיקלית כדבעי, ובכך מיסכו את סימני הפריטוניטיס שהופיעו עקב הדליפה מהמעי.
(ד) גרמו להחמרת מצבה של המנוחה ב28.4.14 בכך שטיפלו בקטסטרופה הבטנית על ידי חוקני פליט.
(ה) גררו רגליים גם ביממה האחרונה לפני פטירתה של המנוחה וביצעו את הניתוח באיחור רב ובמצב של הלם ספטי והפוולמי מתקדם ובלתי הפיך.
(3) הניהול הרשלני של הצוות המטפל במחלקה הכירורגית, הוביל להתנקבות המעי באזור ההשקה וזיהום מפושט בבטן. הצוות התרשל בהמשך בזיהוי הסיבוך, שתסמיניו הראשונים הופיעו כבר ביום השלישי לאחר הניתוח, מועד בו ניתן היה למנוע את מותה של המנוחה על ידי ניתוח חירום והטיית הצואה.
בפשרה אליה הגענו קיבלו יורשי המנוחה לרבות נכדיה אשר תבעו כתלויים בה, פיצוי בסך לשל 1,200,000 ₪ מעבר לקצבאות השארים.
צור קשר
לייעוץ ראשוני מלאו פנייה ואנו נתקשר אליכם בהקדם
מאמרים בנושא רשלנות רפואית
